בעיקר מתוק, קצת צורב ומאוד עמוס
13 ביולי, 2008 בשעה 5:23 מאת מונא
לפני שלושה ימים מלאה שנה לבלוג. כשחנכתי אותו, חשבתי שאכתוב בתדירות של פעמיים בשבוע לכל הפחות; אבל מסתבר שאני בלוגרית עצלנית ביותר, ושהמאמץ של כתיבה בבלוג הוא גדול יותר מששיערתי מלכתחילה. חשבתי שהבלוג יעסוק ברובו בביקורות על מסעדות, וגיליתי שאני נהנית הרבה יותר לכתוב על האוכל שאני מכינה.
בין ביקור במסעדה לבין ביקור במטבח, העלילה של השנה הזו התפתלה לכיוון מפתיע ומבורך עבורי: לאחר שנים של חיפושים, מצאתי את דירת חלומותיי ורכשתי אותה. האינטנסיביות של תהליך רכישת הדירה לא היטיבה אף היא עם תדירות הפוסטים בבלוג. אבל העומס של הרכישה הוא כאין וכאפס לעומת השלב הנוכחי: תכנון השיפוץ. כמות הפרטים שצריך ללמוד ולבחור בזריזות היא בלתי תיאמן. השיפוץ משתלט על כל זמני הפנוי (וגם מכרסם עמוקות בזה שלא), על תודעתי ועל חלומותיי: שוב ושוב אני הופכת במוחי את האפשרויות השונות של רגליות התנור. אני סופרת שטחי אכסון במטבח - האם יש מספיק לכל הכלים שצברתי באהבה, ושעוד אצבור? המטבח מקבל שעות מחשבה קדחתניות רבות במיוחד - הררי חלומות שנערמו במשך שנים צריכים לבוא לידי מימוש עכשיו. בבתי קפה אני מאתרת פריטים שמוצאים חן בעיניי ומשתמשת בהם ללא בושה כהשראה לעיצוב הבית (שימו לב לכיור היפהפה במבואה לחדר-השירותים בבית הקפה החדש, פורמן. ואם כבר קפצתם לשם, הישארו לאוכל הטעים ולאירוח הלבבי והנדיב).
בינתיים, ביתי הנוכחי שובר שיאים בבלגן והמטבח מעלה אבק. שמתי לב לתופעה מוזרה: כשבמוחי יש כאוס, הבלגן בבית יוצא משליטה. וגם: כשהבלגן בבית יוצא משליטה, במוחי נוצר כאוס. כשהדברים מתבהרים, לעומת זאת, אני ישר מסדרת את הבית, ואם אני תופסת את עצמי ומסדרת את הבית בלי שהדברים התבהרו, הם מתבהרים מייד לאחר הסידור. מין סימביוזה מוזרה בין הבלגן שבפנים לבין זה שבחוץ.
שלא כהרגלי, אפילו בספר לא יכולתי להתרכז, ומתישהו הטחינה הבלתי פוסקת של ענייני השיפוץ במוחי היתה מתישה מדי. הכרחתי את עצמי לחזור לקרוא, ופינקתי את עצמי בספר שרציתי לקרוא זה מכבר: תחת שמש טוסקנה של פרנסס מאייס. שקעתי בספר בעונג: לצד ציור החיים האיטיים בכפר ותיאורי אוכל נפלאים, הספר מתאר בעיקר את תהליך חידושו של בית עתיק אך מוזנח, חידוש שנמשך שנים. אבל כשניסיתי להדביק חברה בהתלהבותי מהספר, היא הסתכלה עלי בשעשוע מהול ברחמים, ואמרה: "אז בעצם את נרגעת מהמחשבות על השיפוץ שלך בקריאת ספר על… שיפוץ?!".
כך או כך, כל האווירה האיטלקית הזו עוררה בי חשק עז למוסטרדה, ריבת החרדל האיטלקית. מזל שביום חמישי דברים חשובים בשיפוץ פתאום נעשו לי בהירים יותר, ולפיכך הבית התיישר בשישי למצב סביר לבישול - הרפייה של ממש. הריבה יצאה מדוגמת, ואם חושבים על זה, המעדן הזה מסכם פחות או יותר את מצב רוחי בימים אלה: בעיקר מתוק, קצת צורב ומאוד עמוס.
מוסטרדה היא ריבה איטלקית מתוקה-חריפה מפירות יבשים וחרדל. היא משתדכת כמעט לכל מנה שמתאימים לה ריבה או חרדל: מאפים עתירי חמאה כדוגמת קרואסון או בריוש, גבינות בשלות וביחוד כחולות, נקניקים ובשרים. המתכון הנהדר שלהלן הוא של מנה שטרום, בשינויים מינוריים שלי בהוראות ההכנה. אם חשקה נפשכם לטעום בלי לטרוח, מנה שטרום מגיש את המתוק-חריף הזה במסעדה שלו, רדיו רוסקו.
מוסטרדה - ריבת חרדל ופירות יבשים איטלקית
מנה שטרום
חומרים ל-3-4 צנצנות ריבה רגילות, או 7-8 צנצנות קטנות
100 גרם תאנים יבשות
100 גרם משמשים יבשים
150 גרם אגסים (בערך אגס וחצי)
100 גרם חמוציות
100 גרם צימוקים בהירים
250-300 מיליליטר יין לבן
200 גרם סוכר
25 גרם אבקת חרדל "קולמנס" (להשיג במעדניות)
25 גרם גרגירי חרדל (להשיג בחנויות תבלינים)
3 פלפלי שאטה
הכנה
חותכים לקוביות קטנות את התאנים, המשמשים והאגסים, מעבירים לסיר. מוסיפים את החמוציות והצימוקים.
מוזגים לסיר 250 מיליליטר מהיין הלבן ומביאים לרתיחה. מעבירים לאש נמוכה מאוד (הכי נמוכה שיש), ומבשלים כאשר מכסה הסיר מונח באלכסון תוך השארת פתח קטן. מערבבים מדי פעם. אם כל הנוזלים התאדו אך הפירות עדיין מובחנים מאוד, מוסיפים את יתרת היין וממשיכים לבשל באיטיות.
בינתיים, קוצצים את הפלפלים דק-דק, ומכינים את הצנצנות למילוי.
כאשר היין מצטמצם וכמעט נעלם, מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב. ממשיכים לבשל עד שהעיסה מאבדת שוב כמעט את כל הנוזלים.
מכבים את האש ומוסיפים את גרגירי החרדל, אבקת החרדל והפלפל החריף הקצוץ. מערבבים היטב ומניחים ל-5 דקות צינון.
מעבירים את הריבה לצנצנות ומשאירים בטמפרטורת החדר יממה.
מאכסנים במקרר, אפשר מספר חודשים. מגישים בטמפרטורת החדר.
