תופינים

בפעם הראשונה שפגשתי אותו, לפני חמש שנים בערך, לא ידעתי שיש לו שם מכובד כל כך. "בטוח שתאהבו את איווט ואודט ואת בית הקפה המקסים ושטוף האור שלהן", הפליג בשבחים המדריך לאמסטרדם, וחתם את ההלל לבית הקפה ב"עוגת הקפה פשוט לא מהעולם הזה". לא קשה לנחש שבביקורי באמסטרדם התייצבתי שם עם בן לווייתי לטעום את עוגת הקפה המהוללה.
- "We don't have any coffee cake" - ענתה המלצרית בתמיהה לשאלתי,
- "!But I do recommend the toffee cake, it’s great".
היא צדקה. העוגה היתה ממכרת, ואנחנו הזמנו תוספת, אז עוד אחת, וגם חזרנו יומיים אח"כ לסיבוב נוסף.

בארץ ניסיתי לשחזר את העוגה: הכנתי עוגה בחושה על בסיס טופי, הכנתי עוגה לבנה ושפכתי טופי חם לאחר האפיה, ניסיתי גם שילוב של שתי השיטות. המטבח שלי פתח פס ייצור עמוס של עוגות טופי מכל המינים - מעניינות וטעימות, שום דמיון למה שטעמתי באמסטרדם. מכל מי שנסע מאז ביקשתי שאם יסור לקפה וייעז, יבקש מבעלות המקום את המתכון, אבל כולם חזרו בידיים ריקות.

לא הרבה שנים לאחר מכן, תרתי עם איה את אירלנד. כבר ציינתי את היובש האירי בגזרת הקינוחים: בכל מה שקשור למתוק, נדמה שאירלנד (ובמיוחד בכפרים) תקועה אי שם בשנות ה-80, עם קרמים ממרגרינה ועוגות תפלות. לאחר מספר נסיונות שהסתיימו במפח נפש, פרשתי בכניעה מהקינוחים האיריים. נאלצתי לשרוד ימים על גבי ימים ללא סוכר, או עם קוביית שוקולד מזדמנת מאיזשהו סופרמרקט תועה. הוי, הסבל.

מרוב היאוש כי רב, החמצתי כמעט את הקינוח האחד שהיה לו סיכוי להיות טעים: שוב ושוב פגשנו sticky toffee pudding בתפריט. באירלנד אמנם פסחתי עליו כליל, אבל שבועיים אחר כך, בלונדון, הזמנו אותו סוף סוף ו-הו, כמה טעים!!! לקח לי עוד קצת זמן לקשר בין הטעים הזה ובין ידידתי האבודה מאמסטרדם, וכשחזרתי הביתה וחיפשתי מתכונים לקינוח האנגלי המסורתי הזה, הבנתי למה לא הצלחתי לשחזר אותו - טופי אין שם, תמרים דווקא יש. ככה זה עם האנגלים, כל מאכל הוא או פודינג או פאי, אבל פודינג הוא לא פודינג, פאי הוא לא פאי, וטופי הוא לא טופי. אגב, sticky הוא דווקא כן…

אם נמאס לכם מפונדנט השוקולד הבנאלי, הנה התחליף המושלם: הקרום למעלה קראנצ'י וקרמלי, וכשהכפית מפצחת אותו בפעם הראשונה, מתגלה הליבה - טופי חם, כמעט נוזלי ועסיסי. אם גם הצטיידתם מבעוד יום בקרם פרש לאיזון המתיקות, אתם ממש מסודרים.

Sticky Toffee Pudding
מתוך "נייג'לה נותנת ביס", נייג'לה לוסון

חומרים ל-6-8 מנות

לעוגה

100 גרם סוכר דמררה
175 גרם קמח תופח
125 מ"ל חלב 3%
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
50 גרם חמאה לא מלוחה, מומסת
200 גרם תמרים מיובשים, קצוצים

מעט חמאה מומסת לשימון התבנית

לרוטב

200 גרם סוכר חום (מוסקובדו) כהה
כ-25 גרם חמאה לא מלוחה, חתוכה לפיסות קטנות
500 מ"ל מים רותחים

הכנה

מחממים את התנור ל-190 מעלות צלסיוס. משמנים בחמאה מומסת תבנית בנפח של ליטר וחצי, או את התבניות האישיות.

העוגה: מערבבים את סוכר הדמררה והקמח בקערה גדולה. יוצקים לקערה נפרדת את החלב וטורפים פנימה את הביצה, הווניל והחמאה המומסת. יוצקים על תערובת הסוכר והקמח תוך בחישה בכף העץ עד שהמרכיבים מתאחדים. מקפלים פנימה את התמרים ויוצקים לתבנית. אל תדאגו אם התבנית לא מלאה; היא תתמלא בעת האפייה.

הרוטב: זורים מלמעלה את הסוכר החום ומנקדים בפיסות החמאה. יוצקים מלמעלה את המים הרותחים ומכניסים לתנור.

מכוונים את השעון ל-45 דקות. חלקו העליון של הפודינג צריך להיות קפיצי וספוגי ומתחתיו, החמאה, הסוכר והמים הרותחים הפכו לרוטב עשיר ודביק. אם אופים בכלים אישיים, מורידים את זמן האפייה לכחצי שעה ובכל מקרה נזהרים לא לאפות יותר מדי, כי אז תתקבל עוגה בחושה מעט סתמית. מגישים מייד עם גלידת וניל משובחת, קרם פרש או קצפת.

עוד על קרם פרש

הקרם פרש הוא שמנת חמצמצה במקצת, סמיכה מאוד וכמעט מוצקה. בבישול הצרפתי משתמשים בקרם פרש בכל מנה אפשרית - בפשטידות, להסמכת רטבים ומרקים, כרוטב לסלט ועוד כהנה וכהנה. במקומותינו הוא מוכר בעיקר כבן-לווייה למנה האחרונה - כדור קרם פרש קר ליד קינוח חם ו/או מתוק מאוד מאזן את הכובד ומשדרג את הטעם. המכורים אוכלים עם כפית ישירות מהצנצנת, בלי להזדקק לתירוצים.
לעתים רחוקות מבליח קרם פרש במדפי הסופר, בעיקר לקראת שבועות, וגם אז לא תמיד זה המוצר האמיתי, העשיר והמוצק. מזל שקל כל כך להכין לבד בבית, במיוחד בקיץ. רק צריך להיזכר בזמן - 3 ימים לפני שרוצים להשתמש.

הסמכת השמנת מושגת על ידי תרבית חיידקית של חומצות חלב. במטבח הביתי, פשוט מוסיפים מעט רוויון Bio או יוגורט Bio לשמנת מתוקה, ומדגירים את החיידקים בטמפרטורת יום קיץ.

קרם פרש ביתי

חומרים

500 מ"ל שמנת מתוקה 38%
30 מ"ל (2 כפות) רוויון

קערת זכוכית
כף נירוסטה
חיתול נקי או מגבת נייר לשימוש רב פעמי

הכנה

מערבבים את השמנת עם הרוויון. כדי להרבות את החיידקים, מחממים בזהירות בבאן מארי או במיקרו (בפולסים) את התערובת עד למעט יותר מטמפרטורת גוף (כ-40 מעלות). נזהרים לא לחמם יתר על המידה - החיידקים ימותו.

מניחים את הקערה במקום חמים - בחלון ליד השמש - ומכסים בנייר המגבת או החיתול. בודקים מדי פעם אם התערובת הסמיכה דיה. אם לא הסמיכה לאחר יומיים, מעבירים למקרר (עם כיסוי נייר המגבת) ליום נוסף.
מעבירים לצנצנות נקיות ושומרים במקרר עד שבועיים.

חגיגת יום ההולדת העגול של מוניק שילחה אותי למטבח למרות מצב רוחי הלא-בישולי בעליל. בראנץ' של שבת בבוקר באוויר הפתוח מעורר בי תשוקה מיידית לשמרים, ומייד כשעלה בדעתי להכין לקראתו בריושים - מאפי הבוקר החביבים עלי - חשתי את התרגשות המטבח המוכרת מזדחלת במורד עורקיי הקפואים ומפשירה אותם.

מה לעשות שההפשרה הנ"ל לא השפיעה כהוא זה על הטמפרטורה במטבח שלי, והתפחת שמרים במטבח קפוא היא עניין איטי להרגיז. כיוון שאני אוחזת בתזה שבריושים (בדומה לקרואסונים) יפים להגשה מייד לאחר ההכנה עד שעות ספורות לאחר מכן, קמתי בלילה (קרי, בשעה שש וחצי. בשבת!) כדי לקרוץ כדורי בצק ולהתפיח אותם עם זריקות זירוז.

אם טעמתם פעם בריוש הגון, אני חושבת שתסלחו לו על היחס המפונק שהוא דורש: הלחמניה הזו עשוייה מבצק שמרים עשיר בחמאה ובביצים, והיא רכה, ריחנית ובעלת טעם נפלא. היא מזדווגת מצויין עם אוכל מלוח או מתוק - גבינות בשלות, ריבות, פירות, וגם חרדל, כבד עוף, נקניקים ועוד ועוד. מבריושים בני יומם (איך זה קרה לכם? אצלי בבית בריושים לא צולחים מחצית יממה בחיים) אפשר להכין פודינג לחם, קינוח חורפי משובח כשלעצמו.

נהוג להכין אותם בתבניות שקעים מסולסלות עם כדור בולט במרכזן, כשהם מבריקים מביצה מוברשת על הבצק לפני האפיה. בשל מספר האנשים הגדול ושאר האוכל הרב שהיה מתוכנן, הכנתי הפעם בריושונים קטנים, ולכן השתמשתי בתבניות שקעי מאפינס קטנים במקום אלה המסורתיות. את אפקט הברשת הביצה אני לא מחבבת, ולכן מוותרת.

המתכון של אהרוני ורפי כהן, אבל כמנהגי, אני מציעה פה את הוראות ההכנה שלי. הבצק עשיר בחמאה ובביצים, ולכן רך ודביק במיוחד. למרות חיבתי הגדולה ללישה ביד, דביקות הבצק בצירוף עצלנותי החורפית גרמו לכך שהמיקסר שלי תפס הפעם פיקוד. כדי לקבל בצק נוח ליצירת הכדורים, אני מעדיפה להתפיח אותו תפיחה ראשונה איטית במקרר, מה שגורם להתמצקות החמאה והורדה יחסית של הדביקות.

את התפיחה השנייה אפשר לזרז בחורף על ידי מיקום התבניות בחדר מחומם מאוד, ואפילו בתנור אפייה מכוון לחום מינימלי - מוודאים שהטמפרטורה לא עולה על 50 מעלות, כי ב-60 מעלות השמרים מתים ואז לא רק שהמאפים לא תופחים (או נופלים אם תפחו כבר), גם ריחם וטעמם לא טוב.

בריוש
מתוך "אופים בבית", ישראל אהרוני ורפי כהן

חומרים לכ-30 בריושים קטנים
20 גרם שמרים טריים
40 מ"ל (3 כפות) חלב במטמפרטורת החדר
500 גרם (½3 כוסות) קמח, מנופה
7 ביצים
½ כפית מלח
50 גרם (½3 כפות) סוכר
225 גרם חמאה רכה מאוד

כ-½ כוס קמח נוסף, לקימוח הידיים

3 תבניות של שקעי מאפינס קטנים, משומנות (אם משתמשים בסיליקון, אין צורך לשמן)

הכנה

1. מניחים את השמרים בקערית קטנה. מוסיפים כף חלב ומערבבים היטב עד המסה מלאה של השמרים. שופכים את יתרת החלב לקערית ומערבבים היטב.

2. שופכים לקערת המיקסר את החומרים היבשים - קמח, מלח וסוכר. יוצרים גומה גדולה במרכז ושופכים לתוכה את הביצים ואת החלב עם השמרים המומסים.

3. מחברים את וו לישת הבצק (וו הקרס). מפעילים את המיקסר במהירות נמוכה עד שהבצק מתאחד. מדי פעם מפסיקים את פעולת המיקסר ואוספים עם מרית את תחתית הבצק מהקערה כלפי מעלה, להבטיח שהבצק מתאחד עם כל התכולה. לאחר האיחוד, ממשיכים ללוש את הבצק 5 דקות במהירות בינונית.

4. מוסיפים את החמאה וממשיכים ללוש במהירות נמוכה, לאיחוד. מפסיקים ואוספים שוב את תחתית הקערה עם מרית לאיחוד מלא. ממשיכים את הלישה במהירות בינונית 5 דקות נוספות.

5. משמנים בחמאה קערה גדולה פי שתיים לפחות מנפח הבצק. מעבירים את הבצק לקערה הגדולה ומכסים בניילון נצמד. מעבירים לתפיחה במקרר ללילה (6 שעות לפחות).

6. תוקעים אגרוף עדין בבצק, כדי שהתפיחה תצנח מעט. יוצרים בריושים:
שופכים קמח לצלחת שטוחה. לפני יצירת כל כדור בריוש, מניחים את כפות הידיים (יבשות לחלוטין!) על צלחת הקמח לשם קימוחן. אם הידיים דביקות באמצע התהליך, מנגבים את הבצק שנדבק, שוטפים, מנגבים ביסודיות, מקמחים וממשיכים.
לוקחים בכף בצק בגודל כדור פינג-פונג. מכדררים לכדור חלק ויפה ומניחים בשקע. ממלאים כך את כל התבנית.
כשהתבנית מלאה, יוצרים שקע במרכז כל כדור בעזרת האגודל.
לכל שקע עם כדור בצק גדול, מכדררים באותה שיטה כדור בקוטר מטבע של 2 שקלים. מניחים את הכדור הקטן במרכז הכדור הגדול.
חוזרים על הפעולות עבור התבניות הנותרות.

7. כדי לא לפגוע בצורת הבריושים, לא מכסים את התבניות, אלא מניחים לתפיחה כפי שהן. עדיף לרסס מים מדי פעם, כדי שפני הבצק לא יתייבשו - אפשר להשתמש במרסס מים של צמחים, או לעבור בעדינות רבה עם מברשת ומים. מניחים לתפיחה עד שהכדורים מכפילים את נפחם. בינתיים, מחממים את התנור ל-180 מעלות.

8. אופים 20 דקות. מוציאים את התבניות, מניחים לצינון לכ-5 דקות, מחלצים את הבריושים מהתבנית בזהירות רבה ומעבירים למגש שטוח מרופד בנייר פרגמנט. מחזירים לתנור לאפייה של 5 דקות נוספות, להזהבה קלה של הדפנות. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

9. מגישים בסמוך להכנה ככל שניתן.

ועוד הערות…
להמסת השמרים אין שום תפקיד מלבד ערבוב קל ואחיד של השמרים בבצק כנוזל. אם השמרים ישנים מעט, לעומת זאת, כדאי לבדוק שהם חיים וטריים - משאירים אותם בחלב כ-15 דקות (בקיץ 10 יספיקו) ומוודאים שמתחילה תסיסה. כדאי להקפיד להשתמש בחלב בטמפרטורת החדר למטרה זו, להאצת הפעולה.

אם משתמשים במיקסר פשוט, המקצפים הרגילים יכולים לעשות את העבודה מצויין, אבל יש להשגיח שמנוע המיקסר לא יישרף בשל העבודה הרצופה. כדאי לכבות את המיקסר למספר שניות כל 2-3 דקות, ולהיות עירניים במיוחד לריח מנוע שרוף - במקרה כזה לכבות את המיקסר מייד ולחכות עד שהמנוע מתקרר לחלוטין.

בימי שישי בבוקר, כששבת כבר באוויר, תמיד יש לי חשק לעוגת שמרים עם שוקולד. לדאבוני, לא פעם כשאני מזמינה פרוסה בבית קפה, אני מקבלת עוגה עם בצק יבש, או - לא פחות גרוע - עם מילוי קמצני. אתם מכירים את פס הקקאו הזה, שלולא ראיתם אותו לא הייתם יודעים שאמורה להיות פה איזושהי קרבה לשוקולד? כמה מתסכל לפנטז על שמרים-שוקולד ואז לקבל כזו עוגה…

בילדותי, אבא שלי היה מביא עוגת שמרים לכבוד כמעט כל שבת. את העוגות אסור היה לפתוח עד כניסת השבת, אבל אחד-אחד היינו מתגנבים למטבח ומציצים אל תוך שקית הנייר החומה כדי לראות איזו עוגה קיבלנו הפעם: היתה את הרולדה הרחבה והשטוחה עם מילוי קקאו וסוכר, היתה אחת עם מילוי גבינה וצימוקים. זאת שכולנו הכי אהבנו נקראה עוגת "קרם שוקולד" והיינו מקבלים אותה אם אבא שלי הספיק לעבור בקונדיטוריית צישינסקי במרכז בני ברק. היא היתה קלועה בצמה והמילוי היה שוקולדי, עשיר ונוזלי - עוגה שהתקשתה לראות את שבת בבוקר בעודה בחיים.

בשמרים-שוקולד שאני מכינה המילוי דווקא לא נוזלי, אבל היא משובחת מסוגה. הבצק הוא וריאציה קלה על בצק השמרים של הנס ברטלה. המלית - וריאציה על זו של אחותי, תמר. ההכנה - אפשר במיקסר, אבל בשבילי כל הכיף בבצק שמרים הוא הלישה הידנית. בכל פעם מחדש מלבב אותי לחוש איך הוא הופך מערמה של מצרכים לגוש ממושמע, גמיש ובעל חיים משלו. ממש טמגוצ'י קטן. כיוון שהבצק דביק במיוחד, אם זו ההתנסות הראשונה שלכם עם שמרים, כדאי אולי להשאיר את חוויית הלישה הידנית לפעם אחרת.

עוגת שמרים-שוקולד

לבצק

חומרים

250 גרם קמח
50 גרם סוכר
3 גרם מלח
15 גרם שמרית או 10 גרם שמרים יבשים
100 מ"ל חלב
1 ביצה
שלוק תמצית וניל טבעית

100 גרם חמאה רכה מאוד

מעט קמח, לפי הצורך

לישה במיקסר
מניחים בקערת מיקסר את כל המצרכים מלבד החמאה. מחברים למיקסר את וו הגיטרה (ההוא שנראה כמו קרס), ואם אין, גם המקצפים ייצלחו. לשים במיקסר 5 דקות. מוסיפים את החמאה הרכה וממשיכים ללוש 5 דקות נוספות.

לישה ביד
- עדיף להצטייד בקלף ממתכת (או פשוט שפכטל מחנות חמרי בניין).
על שיש נקי ויבש, או משטח בלתי-דביק אחר, עורמים את כל החומרים היבשים - קמח, סוכר, מלח ושמרים. בעזרת תחתית כוס יוצרים חור במרכז הערמה, ואז מרחיבים אותו בעזרת הכוס כך שיהיה מעגל חומרים מסביב לעיגול ריק גדול (נניח - קוטר 20 ס"מ לערך).
טורפים בצלוחית את החלב, הביצה והוניל. שופכים לעיגול הריק (החומרים היבשים תוחמים את הנוזלים כך שלא יברחו).
"מציירים" עיגולים בהיקף הפנימי של המעגל, כך שבכל פעם מערבבים קצת מהיבשים אל תוך הנוזל, עד שנוצרת משחה. עם הקלף/שפכטל מקפלים את יתרת היבשים אל תוך המשחה, עד לקבלת עיסה אחת. לשים בידיים בתנועות של מתיחת הבצק וקיפולו. אם הבצק דביק מאוד, אפשר להיעזר בקלף לאיסוף הבצק מהמשטח או להוסיף מעט קמח (אך לא הרבה - ייתן בצק יבש). לשים כך 5 דקות.
מוסיפים את החמאה - בשלב זה הבצק הופך דביק ביותר, לא לדאוג. "ממזמזים" את הבצק עם החמאה עד לקבלת בצק אחיד. מפזרים מעט קמח וממשיכים ללוש 5 דקות נוספות, נעזרים בקלף אם דביק מדי.

לאחר הלישה

מעבירים לקערה גדולה ומקומחת ומכסים בניילון נצמד. מכניסים למקרר לתפיחה איטית של 4 שעות לפחות, אפשר עד לילה. מוציאים מהמקרר שעה וחצי לפני ההכנה לשם סיום התפיחה בטמפרטורה החדר (בקיץ - מספיקה חצי שעה או טיפה יותר).

למלית

חומרים

100 גרם חמאה רכה מאוד
70 גרם אבקת סוכר
20 גרם אבקת קקאו משובחת

130 גרם שוקולד חלב, קצוץ גס או בטיפות (הכי קל - שוקולד קליבו)

הכנה

בקערה מניחים את החמאה הרכה. מנפים פנימה במסננת דקה את אבקת הקקאו ואבקת הסוכר, מערבבים בעדינות מדי פעם, נזהרים לא להעיף את האבקות החוצה תוך כדי ערבוב.

מקמחים משטח נקי ויבש. מרדדים את הבצק התפוח למלבן בגודל 20×30 ס"מ. מורחים את המלית בצורה אחידה ומשאירים חצי ס"מ ריק בשוליים. מפזרים מעל את השוקולד בפיזור אחיד.

לרולדה
מתחילים לגלגל את הבצק מרוחבו (החלק הקצר) - מרימים בעדינות ס"מ לכל הרוחב, מקפלים פנימה ומתחילים לגלגל. מנקים את הקמח מבחוץ, אם נשאר. נוצר גליל בצק.

לקראנץ
משלב הגליל, חוצים את הגליל לאורכו בעזרת סכין שף או סכין חדה אחרת. קולעים צמה ממרכז הגליל לקצה, ורק אז חוזרים וקולעים גם את המחצית הראשונה - מהמרכז לקצה השני.

לקוגלהוף
משלב הקראנץ, מעבירים את הצמה לתבנית קוגלהוף. מקפידים שהבצק יהיה מלא באותה מידה ובאותו גובה בכל ההיקף, אחרת העוגה תצא עקומה.

מכסים את התבנית בניילון נצמד ומניחים להכפלת נפח - כשעתיים בחורף, שלושת-רבעי השעה בקיץ.
מחממים תנור ל-160 מעלות. אופים את העוגה 45 דקות, עד שהבצק משחים.
מצננים את העוגה ומחלצים מהתבנית.

לזיגוג
60 גרם אבקת סוכר
2 כפות מים

בסיר קטן מרתיחים את חומרי הזיגוג.
מורחים במברשת את הזיגוג על כל שטח פני העוגה.

כל העניין עורר באבא שלי זכרונות על צישינסקי, הקונדיטוריה שכבר איננה. בעל המקום היה חסיד גור, ובפיו כל המאפים התאשכנזו, כולל הבורייקעס. ועוגת קרם השוקולד? אבא שלי מצטחק - היא בכלל היתה עם צמקאו.

אגב, למקרה הבלתי סביר בעליל שהאדון צישינסקי מחובר לאינטרנט וקורא את הגיגיי בבלוג - תודה לך, נהנתי מאוד מהעוגות שלך. אולי עדיף שתעצור את הקריאה כעת ולא תמשיך לפוסט הקודם.
ו… אבא? גם אתה.

שבת שלום!

קשה לעבור דירה - ואני לא מתכוונת לתהליך המלחיץ של מציאת הדירה. אפילו לא לאריזות והפריקות, התיאומים ואינסוף הפרוצדורות המייגעות.
אני מתכוונת לרגע בו הדלת נסגרת מאחורי המובילים, ואני מסתובבת להסתכל בבית החדש שלי, שעדיין מרגיש זר ומוזר. המפתח של הדירה הקודמת כבר נמסר, ואני מנסה לנחש כמה זמן יעבור עד שהקירות האלה ירגישו שלי, הבית שלי.

אני עצמי לא שיניתי מקום מגורים כבר זמן רב, אבל חברה טובה, שעברה לדירה חדשה בסוף השבוע האחרון, הזכירה לי את התחושה הזו. בשבילי, אוכל הוא מקור-נחמה-פותר-כל-מהומה; למרות שאצלה זה ממש לא כך, בכל זאת לא התאפקתי מלהכין לה צנצנת עוגיות, כי אין כמו עוגיות לתחושה של בית.

המתכון הזה החל את גלגולו כעוגיות פקאן של נגה דואר, מגליון שף של דצמבר 2001. אחותי תמר הפכה אותן לעוגיות אגוזי לוז, והוסיפה מרכיב סודי להדגשת הטעם האגוזי: סירופ אגוזים המשמש להוספת טעם בקפה או להכנת קוקטיילים. אנחנו אוהבות את הסירופ של DaVinci Gourmet, שנמכר ברשת אילנ'ס (ולמרות שלא רשום על התווית בעברית, יש לאחסנו במקרר לאחר הפתיחה).

לסיום, הוספתי אני שני רכיבים: המלח בבצק הכרחי בעיניי כדי להדגיש את הטעם ולאזן את המתיקות. חוץ מזה, אני מגלגלת את העוגיות המוכנות באבקת סוכר.

עוגיות חמאלוז

חומרים ל-60 עוגיות

לבצק
260 גרם קמח
200 גרם חמאה רכה
חלמון
50 גרם אבקת סוכר
¼ כפית מלח
60 גרם אגוזי לוז קלויים (לא מלוחים) וקצוצים
25 מ"ל סירופ אגוזי לוז לקפה או אלכוהול

למילוי
80 גרם אגוזי לוז קלויים (לא מלוחים) שלמים

לציפוי
50 גרם אבקת סוכר

הכנה

מחממים את התנור ל-180 מעלות.
מרפדים שתי תבניות בנייר אפייה.
בקערה, לשים ביד את כל חמרי הבצק רק עד קבלת מרקם רך ואחיד.
עבור כל עוגיה, לוקחים מעט בצק (ככפית), מניחים אגוז במרכז, עוטפים אותו בשולי הבצק ומכדררים לכדור בקוטר 2 ס"מ.
מניחים את הכדורים בתבנית במרחק 2 ס"מ זה מזה.
אופים 20 דקות, עד להזהבה.
לאחר שהעוגיות מתקררות לחלוטין, מגלגלים אותן באבקת סוכר.
מאחסנים בכלי אטום ויבש.