אודות
מזה שנים שמונא מסתובבת לה בעיר ללא השגחה ופוקדת (כמעט) כל מסעדה שמבצבצת לה לאוויר העולם. רוב הזמן היא מפנטזת אגב כך שתל אביב היא חלק מאירופה, מחפשת מקומות קטנים ואינטימיים ומבהילה את המלצרים בהזמנת "לאטה מקיאטו", למצוקת חבריה הסועדים.
מפעם לפעם, מונא נתקפת תשוקה לניסוי במטבח; היא נכנסת לשם בשצף- קצף ויוצאת ממנו (בדרך כלל לאחר לא פחות משלושה ימים) בשיער סתור, מטבח במצב קטטוני ואיזשהו קינוח של שבעמאות שלבים, לא שוכחת לקלל את הרגע בו התחילה את הקטסטרופה.
בזמנים האחרונים עלתה בדעתה התהייה, מדוע זה תסתפק בהטרדת חבריה בסיפורי אוכל של מסעדות ומטבחים, כשאפשר ללהג ברשת עד אין סוף באין מפריע? הרי העם צמא לאוכל! תהא נא היא שופר העם ותחלק מתופיניה לכל דורש.
מייד ישבה לה להקים בלוג בישראל, והתוצאה לפניכם.
תודות לטל ולחנית (אחי דקר) על העזרה הטכנית הרבה בהקמת הבלוג.
