תופינים

בפעם הראשונה שביקרתי ברדיו רוסקו, שבועות ספורים לאחר פתיחתה, ישבנו בשלישייה במרפסת ה"לא מעשנים". הרגשתי שהוגלנו לפינת העונש, האוכל לא היה מלהיב במיוחד ונפרדנו מהמקום בהבעת פנים פושרת.

כשאיה התקשרה במוצ"ש כדי לברר אם אנחנו נפגשות, התחלנו לגלגל שמות של מקומות ולפסול אותם על הסף. בסיום השבת אנחנו מחפשות בדרך כלל מקום קליל יחסית לאוכל, ובכתבי "קליל" אני לא מתכוונת בהכרח שלא נתפטם בארבע מנות או יותר, אלא שהאווירה תהיה קלילה ובלתי מעונבת. משום מה נזכרתי פתאום ברדיו רוסקו, ואיה, שעוד לא הזדמנה לשם, הסכימה.

הפעם התיישבנו על הבר, מקריבות את ריאותנו למען הקרבה לעניינים. השדרוג השתלם לנו: מהמקומות של המקובלים, רדיו רוסקו נראית חמודה ואינטימית. בבר קידם את פנינו הברמן במבטא איטלקי כובש, האוחז בשם ישראלי לחלוטין - דורון.

אחרי התייעצויות ענפות עם הברמן החביב, בנינו לנו ארוחה בשלבים - טעימה להתחלה, פתיח, ראשונות ועיקריות - ארוחת התפטמות ברוח קלילה. מסרנו לדורון את ההזמנה, הדגשנו את סדר המנות כדי שלא יגיע הכל ביחד, ופנינו ללגום את משקאותנו - שרדונה קורטה ג'יארה של אלגריני
(2006) בשבילי, קופיירה מונטפולצ'יאנו ד'אברוצו, (2005 - יין הבית) לאיה.

בראשית קיבלתי את הפתיח שלי - קרוסטיני קלמרי ופלפלים חריפים. טבעות קלמרי דקות ומתובלות, ערומות על פרוסת לחם קלוייה. פתיחה מצויינת.
המשכנו לסלט התאנים, מהספיישלז של הערב: תאנים מחורצות ופעורות פה, בפנים גבינת עיזים חמה, ליד פרוסות פרושוטו ועלי בייבי. אני הקפדתי בשקדנות עם כל ביס ללקט לי מכל מרכיבי המנה כדי להרגיש בכל פעם את כל הטעמים ביחד.

עוד לא ממש הספקנו לסיים, וכבר הגיעו הראשונות שלנו: נפנינו תחילה לטפל במנה החמה יותר - פולנטה בגריל עם פטריות ורוקט. למען האמת, קיבלנו עליה המלצה פושרת מהברמן, ואיה החליטה להמר בכל זאת ולהזמין בשבילה. אחרי שטעמתי לה מהמנה, איה ראתה את הבעת פניי המתמסרת ומייד הזמינה אותי לחלוק איתה: הפולנטה הגיעה בשתי פרוסות, מעל פטריות יער מטוגנות וקצוצות. ורוקט. אח, נפלא.
הבחירה שלי היתה פטה גורגונזולה, שמגיע עם עלים, אגסים, ריבה נהדרת ושני טוסטים. הפטה עצמו נראה כמו עוגת גבינה אוורירית. מנה מיוחדת מאוד.

רק טעמנו מהראשונות שלנו, הופיע דורון עם שתי העיקריות. הודענו לו שאנחנו ממש לא בכיוון לאכול עיקריות והוא לא התווכח והניח אותן בצד. בזווית העין ראינו דיון המתנהל בעניין הצלחות, ואכן, דורון הגיע אלינו, כולו מתנצל, ובישר לאיה שרביולי התרד שהיא הזמינה אזל, כיוון שהמנה שיצאה זה עתה היתה האחרונה. איה החלה להחליף צבעים, ניסתה לברר מה אפשר לעשות ולבסוף נכנעה והזמינה אחרת.
ישבה לה איה על הבר כעוסה וכמהה לרביולי תרד. דורון הסתובב כה וכה, מגניב מבטים מבויישים לעברה, מחכה שתסלח לו. היא לא סלחה.

העיקרית שלי הגיעה לבדה - שרימפס בחמאת עגבניות חריפה. דורון שוב התנצל על חוסר התזמון. כיוון שאותי הוא המיס כבר בצליל האיטלקי הראשון, אכלתי את המנה שלי ללא שמץ טינה. היא היתה טעימה מאוד, השרימפס היו טריים, התיבול היה נחמד, אבל לא התפעמתי ממנה כמו מהמנות הקודמות.
פחות או יותר כשסיימתי, איה קיבלה את העיקרית שלה - קלמרי עשויים על הפלנצ'ה על מצע של סלט ירוק. היה שם עדר שלם של קלמרי, ואיה סוף סוף הניחה לחיוך קטן להפציע, טעמה - והחיוך התרחב. דורון שלח עוד מבט צדי, איה היתה עסוקה בהתענגות על הקלמרי שלה, ואני הודעתי לו שהיא סלחה לו. ולא בכדי: הם היו טריים מאוד, צרובים מעט, רכים מאוד בפנים. לא דרוש יותר מזה.

לאחר ארוחה כה קלילה, קינוח הוא פשוט הכרח. הזמנו עוגת גבינת מסקרפונה, שהיתה נמוכה, דחוסה, עם הרבה צימוקים והזכירה לי בעיקר את עוגת הגבינה של אמא שלי. אני מאוד אוהבת את עוגת הגבינה של אמא שלי (שבוע לפני ארוחת החג של ראש השנה זה לא הזמן להסתכסך עם אמא), אבל היא מכינה אותה מגבינה 5%. לאיה גם הפריעו הצימוקים.

התמהמנו כה וכה על הבר, מפטפטות עם דורון על גלגוליו ואיך קיבל את שמו העברי. יש לו סיפור מעניין וגם שם איטלקי, אבל כדי לשמוע אותו תצטרכו להגיע לשם בעצמכם. אולי גם אתכם דורון יפנק בכוסית לימונצ'לו ריחני.

תמהני איך אותו מקום הצליח ליצור רושם כל כך שונה בשתי הפעמים שהייתי בו: באחת, אוכל חביב ובנאלי, מקום חסר אווירה. בשניה, אוכל מעניין ומפתיע, שירות אישי, קשוב ונכון לתקן טעויות, והאווירה - איטליה. בלי ספק, איאלץ לשוב כדי לרדת לשורש התעלומה.

חשבון: 313 שקלים לשתי כוסות יין, מנת פתיחה, שתי ראשונות, סלט, שתי עיקריות, קינוח, הפוך אחד ושני לימונצ'לו על חשבון הבית.
הדירוגים מתייחסים לביקור השני במסעדה, המתואר לעיל.