בעיקר מתוק, קצת צורב ומאוד עמוס
13 ביולי, 2008 בשעה 5:23 מאת מונא
לפני שלושה ימים מלאה שנה לבלוג. כשחנכתי אותו, חשבתי שאכתוב בתדירות של פעמיים בשבוע לכל הפחות; אבל מסתבר שאני בלוגרית עצלנית ביותר, ושהמאמץ של כתיבה בבלוג הוא גדול יותר מששיערתי מלכתחילה. חשבתי שהבלוג יעסוק ברובו בביקורות על מסעדות, וגיליתי שאני נהנית הרבה יותר לכתוב על האוכל שאני מכינה.
בין ביקור במסעדה לבין ביקור במטבח, העלילה של השנה הזו התפתלה לכיוון מפתיע ומבורך עבורי: לאחר שנים של חיפושים, מצאתי את דירת חלומותיי ורכשתי אותה. האינטנסיביות של תהליך רכישת הדירה לא היטיבה אף היא עם תדירות הפוסטים בבלוג. אבל העומס של הרכישה הוא כאין וכאפס לעומת השלב הנוכחי: תכנון השיפוץ. כמות הפרטים שצריך ללמוד ולבחור בזריזות היא בלתי תיאמן. השיפוץ משתלט על כל זמני הפנוי (וגם מכרסם עמוקות בזה שלא), על תודעתי ועל חלומותיי: שוב ושוב אני הופכת במוחי את האפשרויות השונות של רגליות התנור. אני סופרת שטחי אכסון במטבח - האם יש מספיק לכל הכלים שצברתי באהבה, ושעוד אצבור? המטבח מקבל שעות מחשבה קדחתניות רבות במיוחד - הררי חלומות שנערמו במשך שנים צריכים לבוא לידי מימוש עכשיו. בבתי קפה אני מאתרת פריטים שמוצאים חן בעיניי ומשתמשת בהם ללא בושה כהשראה לעיצוב הבית (שימו לב לכיור היפהפה במבואה לחדר-השירותים בבית הקפה החדש, פורמן. ואם כבר קפצתם לשם, הישארו לאוכל הטעים ולאירוח הלבבי והנדיב).
בינתיים, ביתי הנוכחי שובר שיאים בבלגן והמטבח מעלה אבק. שמתי לב לתופעה מוזרה: כשבמוחי יש כאוס, הבלגן בבית יוצא משליטה. וגם: כשהבלגן בבית יוצא משליטה, במוחי נוצר כאוס. כשהדברים מתבהרים, לעומת זאת, אני ישר מסדרת את הבית, ואם אני תופסת את עצמי ומסדרת את הבית בלי שהדברים התבהרו, הם מתבהרים מייד לאחר הסידור. מין סימביוזה מוזרה בין הבלגן שבפנים לבין זה שבחוץ.
שלא כהרגלי, אפילו בספר לא יכולתי להתרכז, ומתישהו הטחינה הבלתי פוסקת של ענייני השיפוץ במוחי היתה מתישה מדי. הכרחתי את עצמי לחזור לקרוא, ופינקתי את עצמי בספר שרציתי לקרוא זה מכבר: תחת שמש טוסקנה של פרנסס מאייס. שקעתי בספר בעונג: לצד ציור החיים האיטיים בכפר ותיאורי אוכל נפלאים, הספר מתאר בעיקר את תהליך חידושו של בית עתיק אך מוזנח, חידוש שנמשך שנים. אבל כשניסיתי להדביק חברה בהתלהבותי מהספר, היא הסתכלה עלי בשעשוע מהול ברחמים, ואמרה: "אז בעצם את נרגעת מהמחשבות על השיפוץ שלך בקריאת ספר על… שיפוץ?!".
כך או כך, כל האווירה האיטלקית הזו עוררה בי חשק עז למוסטרדה, ריבת החרדל האיטלקית. מזל שביום חמישי דברים חשובים בשיפוץ פתאום נעשו לי בהירים יותר, ולפיכך הבית התיישר בשישי למצב סביר לבישול - הרפייה של ממש. הריבה יצאה מדוגמת, ואם חושבים על זה, המעדן הזה מסכם פחות או יותר את מצב רוחי בימים אלה: בעיקר מתוק, קצת צורב ומאוד עמוס.
מוסטרדה היא ריבה איטלקית מתוקה-חריפה מפירות יבשים וחרדל. היא משתדכת כמעט לכל מנה שמתאימים לה ריבה או חרדל: מאפים עתירי חמאה כדוגמת קרואסון או בריוש, גבינות בשלות וביחוד כחולות, נקניקים ובשרים. המתכון הנהדר שלהלן הוא של מנה שטרום, בשינויים מינוריים שלי בהוראות ההכנה. אם חשקה נפשכם לטעום בלי לטרוח, מנה שטרום מגיש את המתוק-חריף הזה במסעדה שלו, רדיו רוסקו.
מוסטרדה - ריבת חרדל ופירות יבשים איטלקית
מנה שטרום
חומרים ל-3-4 צנצנות ריבה רגילות, או 7-8 צנצנות קטנות
100 גרם תאנים יבשות
100 גרם משמשים יבשים
150 גרם אגסים (בערך אגס וחצי)
100 גרם חמוציות
100 גרם צימוקים בהירים
250-300 מיליליטר יין לבן
200 גרם סוכר
25 גרם אבקת חרדל "קולמנס" (להשיג במעדניות)
25 גרם גרגירי חרדל (להשיג בחנויות תבלינים)
3 פלפלי שאטה
הכנה
חותכים לקוביות קטנות את התאנים, המשמשים והאגסים, מעבירים לסיר. מוסיפים את החמוציות והצימוקים.
מוזגים לסיר 250 מיליליטר מהיין הלבן ומביאים לרתיחה. מעבירים לאש נמוכה מאוד (הכי נמוכה שיש), ומבשלים כאשר מכסה הסיר מונח באלכסון תוך השארת פתח קטן. מערבבים מדי פעם. אם כל הנוזלים התאדו אך הפירות עדיין מובחנים מאוד, מוסיפים את יתרת היין וממשיכים לבשל באיטיות.
בינתיים, קוצצים את הפלפלים דק-דק, ומכינים את הצנצנות למילוי.
כאשר היין מצטמצם וכמעט נעלם, מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב. ממשיכים לבשל עד שהעיסה מאבדת שוב כמעט את כל הנוזלים.
מכבים את האש ומוסיפים את גרגירי החרדל, אבקת החרדל והפלפל החריף הקצוץ. מערבבים היטב ומניחים ל-5 דקות צינון.
מעבירים את הריבה לצנצנות ומשאירים בטמפרטורת החדר יממה.
מאכסנים במקרר, אפשר מספר חודשים. מגישים בטמפרטורת החדר.
13 ביולי, 2008 ב-7:02
לא נשמע טעים בכלל…מצטער…
13 ביולי, 2008 ב-7:22
זו פעם ראשונה שאני קוראת על משהו מעשה ידיך סימולטנית תוך כדי שאני אוכלת אותו…
ארוחת בוקר של פרוסות לחם עם גבינה ועליה מוסטרדה. איזה כיף… כל כך טעים.
13 ביולי, 2008 ב-8:44
כרגיל, יצא לך טעים להפליא
אכלתי ככה עם כפית, נקי לגמרי, אבל אני בהחלט מתכוונת לרכוש גבינה כחולה.
התמונה עם הקרואסון הרסה אותי…
13 ביולי, 2008 ב-8:56
אוה, דווקא נראה טעים בטרוף.
שיט, אני מוכרחה למצוא עכשיו משהו לאכול.
13 ביולי, 2008 ב-10:03
אורן, ברוך הבא, ואין צורך להצטער. יכול להיות שלא הצלחתי לתאר טוב את השילוב - זו ממש לא ריבה לחובבי הטוויסטים המשוגעים בלבד, זה טעים באופן הבסיסי ביותר. כמו שרוב האנשים אוהבים רוטב צ'ילי מתוק-חריף, אפילו ילדים. אמנם זה סוג שונה של מתוק-חריף, אבל פשוט טעים באותה מידה. אם במקרה ייצא לך לטעום פעם (למשל במסעדה), מעניין אותי לשמוע מה דעתך - עדיין, כמובן, יכול להיות שיהיה לא לטעמך. ככה זה…
איה ופולה - המאמא האיטלקיה שבי משמינה מנחת כשאתן נהנות מהאוכל שלי. תודה, תודה.
צלה, אני בדרך לעזור לך עם החיפושים.
13 ביולי, 2008 ב-12:12
מזל שמצב רוחך לא היה בעיקר תפל, קצת יבש ומאוד חשוך. כתבו כבר מספיק על "תהל".
הריבה נראית מצויין, אשמח לטעום ממנה.
13 ביולי, 2008 ב-12:58
נשמע מאוד מעניין. בהחלט ינוסה.
מאוד אהבתי את צורת האריזה.
טל
13 ביולי, 2008 ב-13:02
רון -
איזו ביקורת נוקבת! ננסה לארגן לך משהו עם הריבה…
טל, תודה רבה. סוף סוף מתייחסים פה גם לקנקן!
13 ביולי, 2008 ב-15:47
איזה יופי של מתכון אין כמו מוסטרדה איטלקית. אני אנסה אם כי אני מתכוונת לערוך כמה שינויים עליהם אניח אספר לך.
13 ביולי, 2008 ב-16:18
תודה, מירי - אני סקרנית לשמוע על השינויים ואיך יצא.
13 ביולי, 2008 ב-17:44
מונא יקרה,
הריבה הזאת נשמעת לי בדיוק כוס התה שלי.
יש סיכוי שתשמרי לי כפית?
13 ביולי, 2008 ב-20:59
בלי להתייחס לריבה (שאני בטוחה שהיא מוצלחת ביותר), ברכות לבלוגולדת, וגם לשיפוץ!
שיהיה מוצלח ביותר (השיפוץ) ושהשנה הקרובה תהייה פורייה לפחות כמו הקודמת, אם לא יותר (כי האיכות קובעת, ולא הכמות).
13 ביולי, 2008 ב-22:37
למצוא דירה עם מטבח נורמלי, אני מגלה בימים אלה ממש, היא משימה בלתי אפשרית בתל אביב! אולי עדיף לי כבר להשאר עם השותפים שלי וזהו?
14 ביולי, 2008 ב-3:56
טיקה, כבר כמעט לא נשאר והבקשות לטעימה נערמות. נראה לי שאאלץ להכין עוד סיבוב ממש בקרוב, מזל שזה כלום עבודה.
CrazyVet, תודה על האיחולים ועל המחמאות, התרגשתי לקרוא.
מאיה, אני לא בטוחה לגבי מה עדיף בשבילך, אבל יש לי תחושה יותר מגובשת לגבי מה עדיף לשותפים שלך - פראיירים אם הם נותנים לך ללכת.
14 ביולי, 2008 ב-11:15
זה הכל פיקציה. איה ופולה רק *חושבות* שהן אוכלות מהמוסטרדה הזו. היא לא באמת קיימת.
14 ביולי, 2008 ב-15:47
מחכה בכליון עיניים לסיבוב הבא:)
14 ביולי, 2008 ב-22:17
מונא,
מזל טוב לך ולבלוגי ליום ההולדת שנה. ההתבגרות ניכרת עליו, ורק לטובה… הכתיבה, הצילומים, והכל ביחד, חוברים להם להרמוניה חלקה…
האמת - מיד כשגונבה השמועה לאוזני על הפוסט החדש, מיהרתי לבקר, וכצפוי - כמו ממתק - הוא מתוק וכיפי ורק חבל שנגמר מהר…
אז תמשיכי לכתוב לנו, העונג כולו שלנו…
אגב, עוד לא החלטנו פה, אני והברווזית, אם להיעלב על שלא זכינו הפעם לדוגמית!!!
תמר
15 ביולי, 2008 ב-0:36
שונטל, אני לא בטוחה שהבנתי, אנא הבהירי.
טיקה - בקרוב…
תמר, נעתקו המלים מפי. תודה.
15 ביולי, 2008 ב-12:39
פינקתי אותה בגבינה כחולה ובצלחת הולמת מהסרוויס של סבתא. חלומית.
18 ביולי, 2008 ב-22:33
שמחתי לגלות את הבלוג המקסים הזה! יופי של כתיבה, יופי של אוכל, יופי של צילומים… מייד הולכת אחורה לבדוק מה פספסתי שנה (!) שלמה
נטע
19 ביולי, 2008 ב-22:53
הריבה הזאת אמנם נשמעת כמו משהו שלא הייתי מנסה ללא קצת התלבטויות, אבל היא נשמעת נורא מעניינת, לא כמו שום דבר אחר שאני מכירה. התמונה למעלה בהחלט עושה את העבודה…
20 ביולי, 2008 ב-13:22
צלה, איזה כבוד למוסטרדה, הסרוויס היפהפה ההוא.
נטע, ברוכה הבאה ותודה רבה! תהני מהקריאה.
נעמה, בינתיים טעמו לא מעט אנשים וכולם התלהבו ללא יוצא מן הכלל. אז אני (אובייקטיבית לחלוטין
) ממליצה, ותודה!
11 באוגוסט, 2008 ב-23:52
שלום מונא,
פעם ראשונה שאני מבקר פה, בעקבות תגובה שהשארת אצל CrazyVet. אני חייב לומר שהתרשמתי עמוקות. התחתי לכתוב בדיוק כמוך, לפני שנה, ביולי 2007, וכחלק מ"מסעות הכתיבה" שלי, אני אוהב מאוד לכתוב ביקורות על מסעדות בארץ, תחת שמו של האלטר-אגו שלי, עבדאללה.
לגבי המתכונים - אהבתי את המקוריות. אני מקווה לקרוא ממך עוד פוסטים רבים.
גיא
16 באוגוסט, 2008 ב-9:25
נורא באיחור, אבל בבקשה תסלחי לי. בלוגלודת שמח.
אושר עושר כושר והרבה כתיבה ותמונות!!!
17 באוגוסט, 2008 ב-17:30
גיא, תודה רבה על המחמאות! מקווה שתהנה. אחרי קריאה בבלוג שלך, אתה כותב מכובד ביותר בעצמך… שמחתי להכיר.
efyska, זה ממש לא נקרא באיחור פה - מבחינתי את מאוד מדייקת. תודה רבה!
2 בנובמבר, 2008 ב-22:24
ממממוווווננננננאאאאאאאא, אייך? איך התקדם השיפוץ?
אנחנו סקרנים כאן לקרוא…
מאוד הזדהיתי עם התיאורים של הבלגן-סדר בפנים בחוץ.
מקווה שהכל מתנהל כשורה.
10 בנובמבר, 2008 ב-12:48
אתון עיוורת, השיפוץ עדיין בעיצומו, ולכן אין לי רגע פנוי לבלוג - התנצלויות לך ולכל קוראיי.
בינתיים השיפוץ מתקדם כשורה, אם כי הוא מאוד מורכב. מקווה לסיים בסוף ינואר, ומקווה שאשאר שפוייה עד אז.
תודה על ההתעניינות!
מונא.
11 בנובמבר, 2008 ב-17:11
יזו-מריה, את בונה שם מחדש את הבניין? לא רוצה לזרות מלח על הפצעים. בסוף זה יעבור. גם ינואר בסוף יגיע. אבל אולי מונא תחלקי איתנו כאן את החוויות בזמן אמת? לא יעזור לשפיות? קצת איוורור. אני אישית מתה מסקרנות. מה את משפצת, איך, איפה הקשיים. תמונות לפני ואחרי. אני בטוחה שאני לא לבד. הייתה אפילו מישהי כאן בבלוגלי שהקימה בלוג בתקופת השיפוצים. זה אמנם לא הנושא של הבלוג שלך, אבל זה הבלוג שלך, מותר לך לכתוב על מה שבא לך.
25 בינואר, 2009 ב-14:22
נשמע מופלא!
ובכלל בלוג מקסים
נקלעתי במקרה ואהבתי מאוד.מזמינה אותך לבקר גם אצלי
בברכת יום נפלא
26 בינואר, 2009 ב-21:53
כמו במשחק הילדים המפורסם, נכנסתי כדי לשאול "דוב, דוב, האם אתה ישן?".
נו, כבר, תחזרי. אנחנו מתגעגעים
1 בפברואר, 2009 ב-18:14
חברים יקרים,
. איזה כיף שנכנסת במקרה).
אני רואה שמדי פעם עוד מפרסמים פה תגובות (בפוסט הזה ובאחרים), הבלוג הזה מסרב לגווע, כנראה. אני סיימתי את השיפוץ לא מזמן, ואני מנסה להחליט על גורל הבלוג - האם יש לי מוטיבציה וזמן לכתוב פה באופן סדיר או לא. יוכרע בזמן הקרוב…
בינתיים, תודה שאתם לא מתייאשים ממני.
פיירי, אני שמחה לגלות שיש לך בלוג. את התמונות והמתכונים שלך אני מכירה כבר שנים (וגם אותך, בעצם, באישיותי האמיתית
-מונא.
1 בפברואר, 2009 ב-18:51
יעזור אם נחתים עצומה למען המשכיות הבלוג?
2 בפברואר, 2009 ב-17:37
חסה,
עצומה לא תעזור הפעם. אני מבטיחה להחליט בקרוב.
השם שלך, אגב, חביב במיוחד.
-מונא.
3 בפברואר, 2009 ב-2:03
מחזיקה אצבעות:)
27 בפברואר, 2009 ב-12:03
למה שיגווע בלוג נהדר.
אני חותם בעד הבלוג של מונה - העם עם מונה
28 במאי, 2009 ב-9:59
אחחח מוסטרדה, מאכל אהוב ביותר!!! נהדר!