גברת עם סלים
13 ביוני, 2008 בשעה 4:36 מאת מונא
שוק שמוכר אוכל - כל כך בסיסי, וכל כך אהוב עלי. בכל טיול בחו"ל אני מאתרת את השוק המקומי ומוודאת שאני לא מחמיצה אותו. אפילו שוטטות בשוק הכרמל שלנו, הדחוס, המיוזע והדי-מלוכלך, מרוממת את רוחי בכל פעם שאני מגיעה אליו. כמובן שבחו"ל יש גם שווקי איכרים, בד"כ לקראת סוף השבוע, ואז איזושהי כיכר במרכז העיר מתמלאת דוכנים מקסימים, איכרים נרגנים והמולה. חו"ל שמוּל - לא נסעתי כבר שנה ולא נראה שאוכל לנסוע בטווח הנראה לעין. בינתיים אני ניזונה מפירורי זכרונות ומריירת לשמע סיפורי טיילנים שחזרו זה עתה. לכן תבינו מה רבתה שמחתי כשקראתי שנוסד שוק איכרים פה, בתל אביב. הידד!!!
בערב שבועות שמתי פעמיי אל נמל תל אביב, שם פועל השוק. כמה כיף היה לערוך קניות לחג בשוק איכרים. המוצרים יפהפיים, מסודרים בצורה שובת לב, ובקנייה נארזים בשקיות חומות חינניות. מצאתי שם דוכן דלעות רגילות ומיוחדות - דלעות ערמונים; מספר דוכנים של פירות יער למיניהם, במחיר זול משמעותית ממחירם בסופרים; דוכן גבינות, שני דוכני לחם, דוכן עוגות, פרחים, דוכני שמן זית ומוצריו, דוכן
עגבניות שרי מיוחדות (עגבניות מנומרות, עגבניות תמרי ועגבניות פרלין), דוכן פירות, תפוחי אדמה סגולים ואחרים, מלפפוני טעם, דוכן ירקות אורגניים ואפילו דוכן של בירת הבוטיק הישראלית המצויינת Dancing Camel.
אבל אני יצור כפוי טובה. לפני שניה לא היה שוק איכרים; עכשיו, כשישנו, יש לי צרור תלונות. 
בראש ובראשונה, המיקום. נמל תל אביב הוא איזור בילוי, לא קניות. אנשים לא עוברים שם בדרכם לסידורי יום שישי; הם באים לשם במיוחד לאירוע, לפסטיבל , למסעדה או לשבת על הים. לכן, אם שוק האיכרים רוצה להיות יותר מסתם פסטיבל עונתי, המיקום הטבעי שלו הוא במרכז העיר, בדומה לשווקים דומים בעולם. במדרחוב בנחלת בנימין נשארו מספר סמטאות פנויות, והשוק יכול לגשר יפה בין שוק האומנים הפועל בשישי, ובין שוק הכרמל הקבוע. לחילופין, שדרות רוטשילד המוצלות באופן טבעי יכולות להוות מיקום מצויין (הקטע בין שינקין להבימה ריק מקיוסקים). או אולי שדרות בן ציון יהיו הפתרון - ממוקמות אידיאלית בין באי אבן גבירול, באי שינקין ובאי דיזנגוף.
תלונתי השניה היא על החום והשמש. בביקור שלי היה חם שם מנשוא, ומה שמוגדר כשרב בְּיוּני, הוא אך "טמפרטורות ממוצעות לעונה" ביולי-אוגוסט. אמת, הדוכנים מוצלים, ואת עוצמת השמש אי אפשר להנמיך (שזה חבל מאוד, אבל קשור לדיון אחר לחלוטין). עדיין, מיקום שהוא מוצל יותר מלכתחילה, בתוספת קירוי קצת יותר יסודי, יכול לשפר את המצב פלאים.
תלונה שלישית ואחרונה לעת עתה, היא מבחר הדוכנים: מלבד דוכני פירות היער, כמעט לכל סוג מאכל יש רק דוכן יחיד. גבינות, לשם המשל, מוצעות בדוכן יחיד של ברקנית, וגם הוא מציע מבחר מצומצם מאוד של גבינות, כנראה בגלל החום. יש כל כך הרבה מחלבות קטנטנות בארץ המייצרות גבינות מעניינות ולא מוכרות - האין זו מטרתו של שוק איכרים? הייתי שמחה לראות אותן שם דרך קבע. לחמים דווקא נמכרים בשני דוכנים, אחד מהם שייך למאפיית "לחמים" ממרכז העיר, ומרחק הדוכן של "לחמים" מהדוכן של "חמדה עוגות" בשוק, כמעט שווה למרחק בין החנויות המקוריות שלהם בחשמונאים ובקרליבך - שתיהן, אגב, מציעות מרכולת משובחת, שאין לי צורך להרחיק בשבילה עד הנמל. כך גם לגבי דוכן הבשרים היחיד, של "בשרי", שלוחת החנות ברחוב פנקס, כמדומני.
אז מה צריך עוד? בסך הכל עוד מכל דבר - גבינות, לחמים, נקניקים, פרחים, הרבה פירות וירקות אורגניים, זנים חדשים של פירות וירקות, יוגורטים, ריבות, עוגות מוכנות ובעיקר - עוד איכרים. לשם כך צריך גם מקום להתרחבות, מה שלא נראה כאפשרי במיקום הנוכחי.
ברור מאליו שכל הנ"ל, ובעיקר מבחר הדוכנים, עשוי להיות לא יותר ממחלות ילדות מובנות של היוזמה החדשה (והברוכה מאוד!), ושצריך לתת זמן לשוק להתייצב ולהתמסד. כבר עכשיו הוא שווה קפיצה מדי פעם: הוא בהחלט מספק את חוויית השוק האהובה עלי כל כך, ובנקל ניתן למלא שם סל קניות של סחורה משובחת, חלקה מיוחדת, ובדרך כלל במחירים סבירים עד זולים. הוא פשוט לא מספיק בשל כדי להפוך להיות, כפי שהייתי רוצה שיהיה, מקום ההצטיידות הקבוע והראשי שלי לקראת שבת. בינתיים אני מחזיקה אצבעות שהשוק אכן יבשיל, יתמקם ויתמצב כמוסד בעיר.
ושוב, לסיום: הידד, שוק איכרים בתל אביב!!!
רוצו בהמוניכם.
13 ביוני, 2008 ב-10:33
לגבי חלום חו"ל - מסכימה עם כל מילה. זה מה שהביא אותי עד לירושלים לשוק האיכרים במושבה הגרמנית. רק שאיכרים אמיתיים לא היו שם, וגם לא תוצרתם. בגדים וחפצים לבית. איזו אכזבה. ואיזו חוצפה לקרוא לזה שוק איכרים.
לגבי דנסינג כאמל - אפשר להתווכח על כך שהיא מצויינת.
לגבי מיקום - אני מציעה את כיכר רבין. נכון, לא מוצל. אבל מאוד קרוב אלי הביתה. אני חושבת רק על עצמי? מה פתאום! הנה, אפילו שבוע הספר חזר לשם. וגם שוק ארבעת המינים נערך שם. מקום אידיאלי.
ותודה על הדיווח המלבב. עשית לי חשק לקפוץ לשם ממש ברגע זה. אבל חם
13 ביוני, 2008 ב-12:20
מעניין. אחיותיי, טיקה ותמר, ממש אוהבות את שוק האיכרים במושבה בירושלים, וזוממות לקחת אותי לשם כבר זמן מה. טיקה אומרת שהוא מאוד שונה מהשוק התל אביבי, אבל שיש שם דברים יותר מיוחדים, תוצרת בית. כנראה שאצטרך להתרשם בעצמי מתישהו.
על הDancing Camel - בענייני טעם, יהיו תמיד וויכוחים, למרבה השמחה. איזו טעמת? אני שתיתי את Brown Ale שלהם ואהבתי מאוד.
כיכר רבין נשמעת לי קצת ענקית לשוק, אולי בגלל שאני שבויה בחזיון שווקי האיכרים בכיכרות הקטנות באירופה. אגב, שבוע הספר ושוק ארבעת המינים - שניהם אירועיים שנתיים, ולפחות אחד מהם הוא יותר פסטיבל. כל הטיעון שלי הוא שלא דומה פסטיבל או אירוע חד פעמי/שנתי, לשוק המציע את מרכולתו מדי שבוע ומשמש לא (רק) כמקום בילוי, אלא בעיקר כמקום פונקציונלי. בכל מקרה, אם יתקרב שוק האיכרים למרכז ויהיה בכיכר רבין - דייני. רק שישימו מזגן מלמעלה, שיעשה קצת צל.
ותודה!
13 ביוני, 2008 ב-13:23
התמונות מקסימות!
ואני מסכימה עם כל הערה ומחמאה שלך.
מי הן עגבניות הפרלין, דרך אגב?
13 ביוני, 2008 ב-17:14
תודה, פולה. עגבניות הפרלין הן אלה שמצולמות למעלה - מאורכות משהו (אך לא כמו התמרי) וצבען כהה יותר ובעל גוון שוקולדי קל. טעימות מאוד!
13 ביוני, 2008 ב-23:37
הייתי שם היום, יצויין לטובה מוכר התירס שמחלק קלחי טעימות שמגרים את בלוטות הנוסטלגיה.
והייתי מוסיפה תלונה רביעית: הסידור של הדוכנים יוצר צפיפות מאולצת. אם היו מגדילים את המרחק בין דוכנים מקבילים, אפשר היה לשוטט בינהם בפחות צפיפות ואנשים עם עגלות לא היו מרגישים כמו פילים בחנות חרסינה.
14 ביוני, 2008 ב-11:18
מונא, איזה יופי של פוסט ואיזה יופי של תמונות!
14 ביוני, 2008 ב-13:10
אני עדיין לא הייתי בשוק האיכרים אבל עם מדברים על מיקום הייתי עושה אותו באחד הימים בנחלת בנימין אבל שלא יתנגש עם האומנים שנמצאים בימי שלישי ושישי לדעתי בימים אלה זה היחוד שלו צריך לבצע את שוק האיכרים בנפרד כדי שגם הוא יהיה מיוחד אני השמח כשזה יקרא אני מאד אוהבת האזור והוא רלוונטי להרבה אנשים שבאים לנחלת בנימין מכל הערים כולל תיירים.
15 ביוני, 2008 ב-4:44
אורית, כנראה שמצטרפים כל הזמן דוכנים חדשים - כשהייתי שם לא היה מוכר תירס… ומסכימה איתך באשר לצפיפות.
efyska, תודה!
מתיקה, אני דווקא חושבת שאין סתירה בין השניים - יבואו אנשים המעוניינים בשוק האיכרים ויטיילו קצת גם בשוק האומנים, והפוך - כולם מרוויחים.
15 ביוני, 2008 ב-9:13
אורית, הוצאת לי את הרוח מהמפרשים. מקומות לא נוחים לאנשים עם עגלות הם מקומות שאנחנו פשוט לא נגיע אליהם. וחבל. אני עוד מתגעגעת לשוק האיכרים ברציף בסן פרנסיסקו
17 ביוני, 2008 ב-16:54
אני כל כך מסכימה, סיורים בשוק הם נפלאים! אני חייבת להגיע לשוק האיכרים גם, הוא נראה כל כך מקסים דרך התמונות היפהפיות שלך!
18 ביוני, 2008 ב-9:42
שונטל, בבוקר מוקדם הרבה פחות צפוף, אם כי גם אז אני לא בטוחה שעד כדי מעבר חופשי של עגלת ילדים.
מירי, תודה!
22 ביוני, 2008 ב-1:03
אני חייבת לומר שעל אף רשימת התלונות, הסה"כ + התמונות ממש עשו לי חשק לאיזה שישי תל-אביבי קיצי.
נקווה שממש בקרוב!!
23 ביוני, 2008 ב-11:05
גמני בדיוק כתבתי על שוק האיכרים, אבל יותר על מה שיצא ממנו בסוף מאשר על הביקר עצמו. בכולופן, אני מסכימה לגמרי לגבי המיקום- בעיקר לג'ינג'ית כמוני, שהנמל מעורר בה חלחלה עקב המחסור השערורייתי בצל, סתם צל פשוט, מדובר בחוויה קשה- וחוצמזה, למצוא שם דוכנים של "לחמים" ו"Olia" היה קצת תמוה לצד הדוכנים מהגולן והבשור. מעבר לזה מדובר ביוזמה ברוכה וטעימה, אינספק.
19 במאי, 2009 ב-17:24
אם הרעיון הגיע משווקים דומים באירופה אז היישום שלו אצלנו מתאים אולי לישראלים.
הפספוס של המקור נובע מהעובדה הכי חשובה שבחירת המיקום היתה צריכה להיות קרובה לשכונות מגורים בתל אביב (כמו אחת השדרות או כיכר אתרים למשל) כדי שזה יהיה משהו שכונתי
(כמו באירופה) ולא במקום הכי מרוחק והכי לא נגיש בעיר (שלא לאמר פלצני).
ברגע שצריך להיכנס לרכב כדי להגיע המקום פספס את יעודו.
19 במאי, 2009 ב-18:03
מסכימה לגמרי. מיקום גרוע.