תופינים

לפולה יש יומולדת ולרגל המאורע היא פצחה במסע הילולים מתמשך. הידד לבחורות היודעות לחגוג יומולדת כהלכתו! כך התכנסנו פולה, איה ואנוכי לארוחת חג במסה, ומסה היא בהחלט לא מסעדה לסתם יום של חול: היא בין היקרות בארץ ומאלה שמנסות לעקוב אחר כל כללי הטקס, מן הסומלייה המייעץ בבחירת היין ועד מרענן החיך בין המנות.

לפולה זה היה ביקור ראשון והיא הופתעה מתחושת הניכור שיצר העיצוב: המסעדה חשוכה למדי ובתוכה שולחנות לבנים, חלקם עשויים שיש קר. וילונות יורדים מהתקרה ומשמשים חוצצים בין חלקים שונים, עליהם ועל הקירות מוקרנות דמויות שזזות מדי פעם וחוזרות על תזוזותיהן שוב ושוב. אותנו הובילו לשולחן עגול ודי גדול - נדמה לי שהוא יכול להכיל שישיה בקלות - ולידו שלושה מושבים שונים: ספה דו-מושבית לבנה, כיסא בעל משען גבוה להפליא וכורסא עמוקה. כשביקשנו לעבור לשולחן ההולם קצת יותר את מספר הסועדות, נענינו שזה השולחן היחיד המתאים לשלושה במסעדה. איה בחרה בספה, פולה ישבה באמצע בכיסא היומולדת עם המשען הגבוה ואני ישבתי לי בקדמת הכורסא - אם הייתי נשענת אחורה לא הייתי שומעת מילה מהשיחה. כל העניין הזכיר לנו משום מה את עליסה בארץ הפלאות (אסוציאציה שנראתה הגיונית להפליא באותו רגע וקשה במקצת לנימוק ברגע זה). קרבנו את הכיסאות קרוב קרוב כמיטב יכולתנו, ובחרנו את המנות לארוחה שלנו.

פולה נהנתה מקוקטייל בשם "אגוורו שמפיין" המורכב מליקר אגוורו (ליקר על בסיס טקילה), שמפניה, מיץ ליים וסיידר, ואיה ואני חלקנו בקבוק מרלו של יקב מישר. עם המשקאות נשנשנו את הלחם: שלושה מקלות פוקאצ'ה - הפוקאצ'ה של רפאל המוגשת בפתיחה טובה יותר - וגם פרוסות לחם מלא שלא היה במיטבו וחלוֹנֶת שבת טעימה מאוד.

מהראשונות שלנו היינו מרוצות מאוד: פולה, עם מח העצם שלה שהוגש על תבשיל קדרה, ואיה ואני, שחלקנו רביולי שרימפס וחלמון - את החלמון בקושי הרגשנו אבל אהבנו מאוד גם כך - ושרימפס על קדאיף ממולא בגבינת עיזים וחצילים, כמעט קינוח עם שרימפס.

אחרי מרענן החיך המובטח (גרניטה מלון, כמדומני. חוששתני שהייתי מרוכזת מדי בצילומו שכמעט לא הספקתי לטעום ממנו), הסתערנו על העיקריות: איה ליקקה פילה בקר עם ציר בלסמי וערמונים והכריזה שהבשר נימוח בצורה מדהימה. פולה התייחדה עם מנה מהמיוחדים של הערב - סטייק אנטריקוט מפר אנגוס שחור, שהוא בשר איכותי במיוחד ושומני יותר מהרגיל. אני השלמתי חוסרים עם לחי עגל (או, ליתר דיוק, לחיים) עם בצל ממולא בבטטה ותבלינים - מנה שהבטחתי לעצמי שאזמין בביקור קודם לאחר שטעמתי ממי שהשכיל להזמין אותה אז (איה, כמובן). מרוצוּת שכזו בשולחן כל כך ביקורתי לא שררה מזמן במחוזותנו.

לא היה לי כלל אכפת מה ניקח לקינוח כל עוד זה יהיה מעדן השוקולדים הפלאי שזכרתי מביקור קודם: שלושה גושים של גנאשים - מריר, חלב ולבן - מעל רוטב חם ונפלא, שילוב של חום וקור שיוצרים מרקם קרמי מהמם. פולה בחרה את הקינוח השני - ברולה אגסים: שכבה דקה יחסית של קרם הברולה וסוכר צרוב דליל מאוד, כדור גלידה מעל, שלוש סופגניות קטנטנות ועוגיית טוויל קינמונית. שילוב של כל הטעמים והמרקמים היה מעניין ביותר, אבל הסופגניונות הסתיימו בטעימה הראשונה, ושאר המנה היתה כבר פחות מרגשת, בוודאי פחות מזו הראשונה.

כשהרשיתי לעצמי להתרווח לאחור בכורסא, כמעט שקעתי בנמנום. ביקור בחדר השירותים עורר אותי קמעא: כיור רחיצת הידים מעוצב כברזייה והברזים פונים זה לזה, כך שזכיתי בזרם נמרץ של מים קרים מהגברת שבדיוק שטפה את ידיה איתי (לא החזרתי, אני לא נקמנית).

החשבון היה תפוח כמצופה, אבל התלוותה אליו תשורה חביבה: פולה, ילדת היומולדת, קיבלה מהמסעדה קופסת פרלינים עם לוגו תואם. מהפרלינים עצמם היא לא התלהבה, אבל הרעיון מתוק. קופסת פרלינים כמתנה… הממ, קונספט מעניין. זה לא מנע מפולה להכריז כי לא תחזור למסעדה בשל העיצוב המנוכר. אני כנראה אחזור למרות העיצוב ובגלל האוכל הנפלא, אם כי כנראה שלא בשלישייה.

חשבון: 851 שקלים עבור שלוש ראשונות, שלוש עיקריות, שני קינוחים, קוקטייל, בקבוק יין ושלושה משקאות חמים.