תופינים

כמעט שנה לאחר הפוסט האחרון, הגיע הזמן לנעול רשמית את הבלוג. לנרשמים ולמגיבים הבלתי-נלאים, הריני להכריז חגיגית וסופית: הבלוג סגור ולא מתעדכן.
אם חשקה נפשכם בתופין אחרון לסיום, אתם מוזמנים לפוסט האורח שכתבתי בבלוג האוכל פירורים במסגרת חגיגות השנה של הבלוג. ואם כבר הגעתם לשם, כדאי לכם להישאר, כי זה באמת בלוג משובח.
תודה למי שקרא, נהנה, הכין והגיב.
שיהיו לכם חיים מלאי תופינים.
בתיאבון!

מונא.

לפני שלושה ימים מלאה שנה לבלוג. כשחנכתי אותו, חשבתי שאכתוב בתדירות של פעמיים בשבוע לכל הפחות; אבל מסתבר שאני בלוגרית עצלנית ביותר, ושהמאמץ של כתיבה בבלוג הוא גדול יותר מששיערתי מלכתחילה. חשבתי שהבלוג יעסוק ברובו בביקורות על מסעדות, וגיליתי שאני נהנית הרבה יותר לכתוב על האוכל שאני מכינה.

בין ביקור במסעדה לבין ביקור במטבח, העלילה של השנה הזו התפתלה לכיוון מפתיע ומבורך עבורי: לאחר שנים של חיפושים, מצאתי את דירת חלומותיי ורכשתי אותה. האינטנסיביות של תהליך רכישת הדירה לא היטיבה אף היא עם תדירות הפוסטים בבלוג. אבל העומס של הרכישה הוא כאין וכאפס לעומת השלב הנוכחי: תכנון השיפוץ. כמות הפרטים שצריך ללמוד ולבחור בזריזות היא בלתי תיאמן. השיפוץ משתלט על כל זמני הפנוי (וגם מכרסם עמוקות בזה שלא), על תודעתי ועל חלומותיי: שוב ושוב אני הופכת במוחי את האפשרויות השונות של רגליות התנור. אני סופרת שטחי אכסון במטבח - האם יש מספיק לכל הכלים שצברתי באהבה, ושעוד אצבור? המטבח מקבל שעות מחשבה קדחתניות רבות במיוחד - הררי חלומות שנערמו במשך שנים צריכים לבוא לידי מימוש עכשיו. בבתי קפה אני מאתרת פריטים שמוצאים חן בעיניי ומשתמשת בהם ללא בושה כהשראה לעיצוב הבית (שימו לב לכיור היפהפה במבואה לחדר-השירותים בבית הקפה החדש, פורמן. ואם כבר קפצתם לשם, הישארו לאוכל הטעים ולאירוח הלבבי והנדיב).

בינתיים, ביתי הנוכחי שובר שיאים בבלגן והמטבח מעלה אבק. שמתי לב לתופעה מוזרה: כשבמוחי יש כאוס, הבלגן בבית יוצא משליטה. וגם: כשהבלגן בבית יוצא משליטה, במוחי נוצר כאוס. כשהדברים מתבהרים, לעומת זאת, אני ישר מסדרת את הבית, ואם אני תופסת את עצמי ומסדרת את הבית בלי שהדברים התבהרו, הם מתבהרים מייד לאחר הסידור. מין סימביוזה מוזרה בין הבלגן שבפנים לבין זה שבחוץ.

שלא כהרגלי, אפילו בספר לא יכולתי להתרכז, ומתישהו הטחינה הבלתי פוסקת של ענייני השיפוץ במוחי היתה מתישה מדי. הכרחתי את עצמי לחזור לקרוא, ופינקתי את עצמי בספר שרציתי לקרוא זה מכבר: תחת שמש טוסקנה של פרנסס מאייס. שקעתי בספר בעונג: לצד ציור החיים האיטיים בכפר ותיאורי אוכל נפלאים, הספר מתאר בעיקר את תהליך חידושו של בית עתיק אך מוזנח, חידוש שנמשך שנים. אבל כשניסיתי להדביק חברה בהתלהבותי מהספר, היא הסתכלה עלי בשעשוע מהול ברחמים, ואמרה: "אז בעצם את נרגעת מהמחשבות על השיפוץ שלך בקריאת ספר על… שיפוץ?!".

כך או כך, כל האווירה האיטלקית הזו עוררה בי חשק עז למוסטרדה, ריבת החרדל האיטלקית. מזל שביום חמישי דברים חשובים בשיפוץ פתאום נעשו לי בהירים יותר, ולפיכך הבית התיישר בשישי למצב סביר לבישול - הרפייה של ממש. הריבה יצאה מדוגמת, ואם חושבים על זה, המעדן הזה מסכם פחות או יותר את מצב רוחי בימים אלה: בעיקר מתוק, קצת צורב ומאוד עמוס.

מוסטרדה היא ריבה איטלקית מתוקה-חריפה מפירות יבשים וחרדל. היא משתדכת כמעט לכל מנה שמתאימים לה ריבה או חרדל: מאפים עתירי חמאה כדוגמת קרואסון או בריוש, גבינות בשלות וביחוד כחולות, נקניקים ובשרים. המתכון הנהדר שלהלן הוא של מנה שטרום, בשינויים מינוריים שלי בהוראות ההכנה. אם חשקה נפשכם לטעום בלי לטרוח, מנה שטרום מגיש את המתוק-חריף הזה במסעדה שלו, רדיו רוסקו.

מוסטרדה - ריבת חרדל ופירות יבשים איטלקית
מנה שטרום

חומרים ל-3-4 צנצנות ריבה רגילות, או 7-8 צנצנות קטנות

100 גרם תאנים יבשות
100 גרם משמשים יבשים
150 גרם אגסים (בערך אגס וחצי)
100 גרם חמוציות
100 גרם צימוקים בהירים
250-300 מיליליטר יין לבן
200 גרם סוכר
25 גרם אבקת חרדל "קולמנס" (להשיג במעדניות)
25 גרם גרגירי חרדל (להשיג בחנויות תבלינים)
3 פלפלי שאטה

הכנה

חותכים לקוביות קטנות את התאנים, המשמשים והאגסים, מעבירים לסיר. מוסיפים את החמוציות והצימוקים.
מוזגים לסיר 250 מיליליטר מהיין הלבן ומביאים לרתיחה. מעבירים לאש נמוכה מאוד (הכי נמוכה שיש), ומבשלים כאשר מכסה הסיר מונח באלכסון תוך השארת פתח קטן. מערבבים מדי פעם. אם כל הנוזלים התאדו אך הפירות עדיין מובחנים מאוד, מוסיפים את יתרת היין וממשיכים לבשל באיטיות.
בינתיים, קוצצים את הפלפלים דק-דק, ומכינים את הצנצנות למילוי.
כאשר היין מצטמצם וכמעט נעלם, מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב. ממשיכים לבשל עד שהעיסה מאבדת שוב כמעט את כל הנוזלים.
מכבים את האש ומוסיפים את גרגירי החרדל, אבקת החרדל והפלפל החריף הקצוץ. מערבבים היטב ומניחים ל-5 דקות צינון.
מעבירים את הריבה לצנצנות ומשאירים בטמפרטורת החדר יממה.
מאכסנים במקרר, אפשר מספר חודשים. מגישים בטמפרטורת החדר.

שוק שמוכר אוכל - כל כך בסיסי, וכל כך אהוב עלי. בכל טיול בחו"ל אני מאתרת את השוק המקומי ומוודאת שאני לא מחמיצה אותו. אפילו שוטטות בשוק הכרמל שלנו, הדחוס, המיוזע והדי-מלוכלך, מרוממת את רוחי בכל פעם שאני מגיעה אליו. כמובן שבחו"ל יש גם שווקי איכרים, בד"כ לקראת סוף השבוע, ואז איזושהי כיכר במרכז העיר מתמלאת דוכנים מקסימים, איכרים נרגנים והמולה. חו"ל שמוּל - לא נסעתי כבר שנה ולא נראה שאוכל לנסוע בטווח הנראה לעין. בינתיים אני ניזונה מפירורי זכרונות ומריירת לשמע סיפורי טיילנים שחזרו זה עתה. לכן תבינו מה רבתה שמחתי כשקראתי שנוסד שוק איכרים פה, בתל אביב. הידד!!!

בערב שבועות שמתי פעמיי אל נמל תל אביב, שם פועל השוק. כמה כיף היה לערוך קניות לחג בשוק איכרים. המוצרים יפהפיים, מסודרים בצורה שובת לב, ובקנייה נארזים בשקיות חומות חינניות. מצאתי שם דוכן דלעות רגילות ומיוחדות - דלעות ערמונים; מספר דוכנים של פירות יער למיניהם, במחיר זול משמעותית ממחירם בסופרים; דוכן גבינות, שני דוכני לחם, דוכן עוגות, פרחים, דוכני שמן זית ומוצריו, דוכן עגבניות שרי מיוחדות (עגבניות מנומרות, עגבניות תמרי ועגבניות פרלין), דוכן פירות, תפוחי אדמה סגולים ואחרים, מלפפוני טעם, דוכן ירקות אורגניים ואפילו דוכן של בירת הבוטיק הישראלית המצויינת Dancing Camel.

אבל אני יצור כפוי טובה. לפני שניה לא היה שוק איכרים; עכשיו, כשישנו, יש לי צרור תלונות. בראש ובראשונה, המיקום. נמל תל אביב הוא איזור בילוי, לא קניות. אנשים לא עוברים שם בדרכם לסידורי יום שישי; הם באים לשם במיוחד לאירוע, לפסטיבל , למסעדה או לשבת על הים. לכן, אם שוק האיכרים רוצה להיות יותר מסתם פסטיבל עונתי, המיקום הטבעי שלו הוא במרכז העיר, בדומה לשווקים דומים בעולם. במדרחוב בנחלת בנימין נשארו מספר סמטאות פנויות, והשוק יכול לגשר יפה בין שוק האומנים הפועל בשישי, ובין שוק הכרמל הקבוע. לחילופין, שדרות רוטשילד המוצלות באופן טבעי יכולות להוות מיקום מצויין (הקטע בין שינקין להבימה ריק מקיוסקים). או אולי שדרות בן ציון יהיו הפתרון - ממוקמות אידיאלית בין באי אבן גבירול, באי שינקין ובאי דיזנגוף.

תלונתי השניה היא על החום והשמש. בביקור שלי היה חם שם מנשוא, ומה שמוגדר כשרב בְּיוּני, הוא אך "טמפרטורות ממוצעות לעונה" ביולי-אוגוסט. אמת, הדוכנים מוצלים, ואת עוצמת השמש אי אפשר להנמיך (שזה חבל מאוד, אבל קשור לדיון אחר לחלוטין). עדיין, מיקום שהוא מוצל יותר מלכתחילה, בתוספת קירוי קצת יותר יסודי, יכול לשפר את המצב פלאים.

תלונה שלישית ואחרונה לעת עתה, היא מבחר הדוכנים: מלבד דוכני פירות היער, כמעט לכל סוג מאכל יש רק דוכן יחיד. גבינות, לשם המשל, מוצעות בדוכן יחיד של ברקנית, וגם הוא מציע מבחר מצומצם מאוד של גבינות, כנראה בגלל החום. יש כל כך הרבה מחלבות קטנטנות בארץ המייצרות גבינות מעניינות ולא מוכרות - האין זו מטרתו של שוק איכרים? הייתי שמחה לראות אותן שם דרך קבע. לחמים דווקא נמכרים בשני דוכנים, אחד מהם שייך למאפיית "לחמים" ממרכז העיר, ומרחק הדוכן של "לחמים" מהדוכן של "חמדה עוגות" בשוק, כמעט שווה למרחק בין החנויות המקוריות שלהם בחשמונאים ובקרליבך - שתיהן, אגב, מציעות מרכולת משובחת, שאין לי צורך להרחיק בשבילה עד הנמל. כך גם לגבי דוכן הבשרים היחיד, של "בשרי", שלוחת החנות ברחוב פנקס, כמדומני.

אז מה צריך עוד? בסך הכל עוד מכל דבר - גבינות, לחמים, נקניקים, פרחים, הרבה פירות וירקות אורגניים, זנים חדשים של פירות וירקות, יוגורטים, ריבות, עוגות מוכנות ובעיקר - עוד איכרים. לשם כך צריך גם מקום להתרחבות, מה שלא נראה כאפשרי במיקום הנוכחי.

ברור מאליו שכל הנ"ל, ובעיקר מבחר הדוכנים, עשוי להיות לא יותר ממחלות ילדות מובנות של היוזמה החדשה (והברוכה מאוד!), ושצריך לתת זמן לשוק להתייצב ולהתמסד. כבר עכשיו הוא שווה קפיצה מדי פעם: הוא בהחלט מספק את חוויית השוק האהובה עלי כל כך, ובנקל ניתן למלא שם סל קניות של סחורה משובחת, חלקה מיוחדת, ובדרך כלל במחירים סבירים עד זולים. הוא פשוט לא מספיק בשל כדי להפוך להיות, כפי שהייתי רוצה שיהיה, מקום ההצטיידות הקבוע והראשי שלי לקראת שבת. בינתיים אני מחזיקה אצבעות שהשוק אכן יבשיל, יתמקם ויתמצב כמוסד בעיר.

ושוב, לסיום: הידד, שוק איכרים בתל אביב!!!
רוצו בהמוניכם.

באחד האמשים גלגלתי עצמי למטבח, והתחלתי שוקלת בעצלתיים חומרים לטורון. המשקל הדיגיטלי שלי בדיוק החליט לגסוס, מראה מדידות משקל בלתי הגיוניות בעליל, אבל אני המשכתי בשלי בניחותא, לא נרמזת כהוא זה.
- "את באה לקפה?", שאלה אותי טיקה בטלפון.
- "מצטערת", עניתי בנחרצות, "לא יכולה, אני באמצע הכנת טורון", ומייד אצתי להניח עלי שמלמלה קלה והתפניתי מן הבית אל בית הקפה.

שלוש שעות אחר כך, טיקה התייצבה במטבח לצדי במסגרת תכנית פינוי-פיצוי. "המתכון מסובך?", היא שאלה. "הממ… בינוני", עניתי. "בעיקרון רק מקרמלים את הסוכרים עד 150 מעלות, בינתיים מחממים את הדבש, שופכים פנימה, בינתיים מקציפים את החלבונים, מביאים את הסוכרים שוב ל-155 מעלות, שופכים לחלבונים, בינתיים מחממים את השקדים, מוסיפים את חמאת הקקאו, מערבבים עם השקדים ו-זהו!", סיימתי בעליזות, מתעלמת לחלוטין מפניה המבוהלות של טיקה. "בואי נתחיל, את תראי כבר תוך כדי".

מה שלא לקחתי בחשבון הוא השביתה הכללית של המטבח שלי, על כליו ומכשיריו; מין קנונייה מרושעת שמטרתה להפחיד את טיקה ממתכון שהוא די פשוט מעיקרו. באמת.

התחלתי בקרמול הסוכרים, והשתמשתי במדחום המפונפן שלי כדי למדוד את הטמפרטורה. אט אט טפסו המעלות למעלה - כל כך לאט, שהתחלתי לחשוד. ברוב תושייה דחפתי גם את מד החום של איקאה פנימה, וגיליתי לחרדתי שהקרמל כבר חם ב-10 מעלות ממה שחשבנו. לא הספקתי לנשום לרווחה, ואדון-איקאה נעצר כליל; הוא מודד רק עד 130 מעלות. "תשגיחי על הקרמל", צעקתי אל טיקה, היא כבר על סף עילפון, אני חופרת במגירת הצעצועים ומנסה לאתר את המדחום הישן והטוב שמגיע עד כל מעלה שצריך. "איפה זה, לעזאזל?", אני מעיפה החוצה חפצים שעומדים בדרכי, מתעלמת מהריח השרוף שמדגדג את אפי. "מצאתי!", אני קוראת בניצחון, רק כדי למצוא סיר מלא בקרמל שרוף.

לא קרמל שרוף יביס שועלת מטבח ותיקה שכמותי! את הסרח שפכנו לשקית מרופדת בעיתונים בעודו חם, פן יתקשה בסיר ויהפוך מאובן; אך זה חמד לו לצון, חדר דרך העיתונים, הֵמֵס את שקית הניילון ומשם התפזר לו על כל השיש ועוד גלש לרצפה. עדיין אופטימית, דרבנתי את טיקה וביחד פצחנו במלאכת קרצוף קרמל קרוש בשילוב עם המסה ברותחין, עד שנצץ המטבח בשנית; וכיוון שראיתי שהמטבח היה כה מצוחצח, היה ברור כי חבל שלא להשלים את העומד על סדר היום: הטורון.

שוב נמדדו כמויות סוכרים עם המשקל הקלוקל. שוב חיממנו הסיר מעלה-מעלה במעלות החום. המדחום הישן מודד מצויין, אף כי הוא לא חף מחסרונות. אחד בולט במיוחד יש לו, שאין לו חוט מדידה נפרד מגוף המדחום הנכנס לקערה, מה שמצריך להחזיק את המדחום עצמו מעל הסיר כל זמן הבישול. ברוב התבשילים אין המשמעות של זה אלא זרוע כואבת, אבל בבישול קרמל המפליג ללמעלה ממאה מעלות, היד מתחילה לשרוף מהחום. "לו רק היה לי משהו להחזיק איתו את המדחום", קוננתי לטיקה, שחיטטה במגירת הצעצועים ושלפה משם מלקחיים מאלומיניום. "רעיון מצויין!", שמחתי ויישמתי מייד. שתי שניות של נחת רוח, ולאחריהן החליק המדחום בשלווה אל תוך הקרמל המתלהט. דחפתי את המלקחיים בניסיון לאחוז את המדחום החמקמק, לשווא; שוב ושוב שליתי אותו כשניתזות על ידי טיפות מהקרמל הרותח, שוב ושוב נפל זה בחזרה. הצחוק הבלתי מרוסן של טיקה למראה קיפוציי המשונים והצווחות המתלוות קצת הפריע לי להתרכז במלאכת הדיג, ולבסוף דחפתי פנימה שתי אצבעות איתנות, שלפתי את המדחום והחזקתי אותו לבטח ביניהן עד סוף הבישול.

סוף דבר הכל טוב: הטורון יצא כהלכה, המדחום הישן פועל כמשכבר הימים והתחושה חוזרת אט אט לאצבעותי.
- "חבל שהסתבך כל כך", אמרתי לטיקה בצער, "ככה יפחדו להכין טורון אחרי שיקראו בבלוג, וסך הכל זה מתכון די פשוט".
- "פשוט מאוד", היא ענתה ביובש, ונפנתה לחתום את צנצנת החמוצים שהכינה באותו בוקר, שתיים וחצי דקות עבודה בדיוק.

מקור המילה נוגט (nougat) הוא מהמילה הלטינית nux, שפירושה אגוז. מסתבר שהיו מכינים את הנוגט כבר בעת העתיקה, מחלבונים, דבש ואגוזים. מאז התגלגל הנוגט לארצות שונות, לגרסאות שונות המכילות אגוזים למיניהם, שקדים, פיסטוקים ולפעמים אפילו פירות יבשים. הוא בא בלבן או בחום - בתוספת שוקולד או קפה - ובמספר דרגות קושי - ממוצק וקשה ועד רך מאוד. בארץ אנחנו משתמשים ב"נוגט" כדי לציין קרם אגוזי לוז, אבל למעשה זהו רק וריאציה אחת מיני רבות של נוגט. זו המוכרת לנו מן הסתם השתרשה כאן בזכות מממתקים אמריקאים (באירופה מתייחסים לטעם אגוזי הלוז כפְּרָלִינֶה - praliné).

להרבה ארצות יש גרסה מקומית ומסורתית לנוגט: כך בדרום אפריקה, בארצות שונות באירופה ויש אפילו גרסה ויאטנמית. החלביצה שנמכרת בקיוסקים בארץ היא גרסה בלקנית, כמדומני. אני הכנתי את הגרסה האיטלקית - טורון (torrone), המכילה שקדים בלבד. לספרדים יש גרסה דומה מאוד בשם כמעט זהה (turrón), ואם הוטרינית המשוגעת תעבור פה, היא אולי תדע לספר עוד על סוגי הטורון בספרד.

טורון - ממתק נוגט איטלקי
Chocolates and Confections, by Peter P. Greweling

חומרים וציוד מיוחד

250 גרם חלבונים
25 גרם סוכר

550 גרם שקדים מומלחים וקלויים

20 גרם חמאת קקאו

225 גרם דבש

365 גרם סוכר
100 מיליליטר מים
1 מקל וניל, או כפית משחת וניל
110 גרם גלוקוזה

מעט קורנפלור לקימוח

מדחום המגיע ל-155 מעלות צלסיוס לפחות
נייר סיליקון
רינג ריבועי 22×22, או אחר בעל שטח זהה

הכנה

1. מכינים את החלבונים בקערת ההקצפה, ואת הסוכר בצלוחית ליד (עדיין לא מקציפים).
מחממים את התנור ל-200 מעלות צלסיוס. מסדרים את השקדים בשכבה אחת בתבנית תנור, ושומרים בצד.
מכינים שלושה סירים: אחד עם חמאת הקקאו, שני עם הדבש ושלישי עם הסוכר, המים, הוניל והגלוקוזה. אם משתמשים במקל וניל, חורצים את המקל לאורכו, מגרדים את הגרגירים אל תוך הסוכרים ומוסיפים גם את קליפת המקל. לוקחים בחשבון שלתכולת הסיר השלישי ייתווסף בהמשך גם הדבש.

2. מבשלים את הסוכר, המים, הוניל והגלוקוזה תוך מדידה במדחום. כאשר הקרמל בסיר מגיע ל-120 מעלות, מתחילים לבשל את הדבש בסיר הנפרד, עד לרתיחה.
ממשיכים לחמם את הקרמל עד ל-150 מעלות. מוסיפים את הדבש החם לקרמל. מוסיפים לחלבונים את 50 גרם הסוכר שהכנו בצד ומתחילים להקציף את החלבונים. מכניסים את תבנית השקדים לתנור.

3. ממשיכים לבשל את הקרמל עד שהטמפרטורה שלו מגיעה ל-155 מעלות. מסירים מהאש; אם משתמשים במקל וניל, מוציאים בשלב זה את קליפת המקל.

4. שופכים את הקרמל בזרם אחיד אל החלבונים המוקצפים, תוך כדי הקצפה: מקפידים לשפוך את הקרמל קרוב לדופן הקערה (אך לא על הדופן ממש) ולא אל בלון ההקצפה, כי שפיכה אל הבלון תגרום להתזת הקרמל לעבר דפנות הקערה והתגבשות מהירה של הקרמל על הדפנות. ממשיכים להקציף שתי דקות נוספות. בינתיים, מבשלים את חמאת הקקאו להמסה.

5. עדיין תוך הקצפה, מוסיפים למרנג את חמאת הקקאו. המרנג יפרד לרגע, ויחזור למרקם חלק ואחיד תוך כדקה.

6. מפסיקים את פעולת ההקצפה. מוציאים את השקדים מהתנור ומוסיפים אותם למרנג. מערבבים היטב בעזרת כף עץ.

7. מניחים את נייר הסיליקון מעל מגש שטוח, ומעליו את הרינג. שופכים את המרנג אל תוך הרינג, משטחים ומיישרים בעזרת ספטולה או מרית. דופקים את המגש על השיש ליישור סופי של המרנג.
מצננים בטמפרטורת החדר, מעבירים למקרר ללילה.

8. הופכים את הרינג מעל קרש חיתוך, מקלפים את נייר הסיליקון ומחלצים את הרינג. מפזרים קורנפלור מעל הנוגט. בעזרת סכין חדה וכבדה חותכים רצועות של 2 סנטימטר מהנוגט. את הרצועות חותכים לממתקים ריבועיים או מלבניים.
שומרים בצנצנת אטומה - בקיץ במקרר, בחורף בטמפרטורת החדר.

בפעם הראשונה שפגשתי אותו, לפני חמש שנים בערך, לא ידעתי שיש לו שם מכובד כל כך. "בטוח שתאהבו את איווט ואודט ואת בית הקפה המקסים ושטוף האור שלהן", הפליג בשבחים המדריך לאמסטרדם, וחתם את ההלל לבית הקפה ב"עוגת הקפה פשוט לא מהעולם הזה". לא קשה לנחש שבביקורי באמסטרדם התייצבתי שם עם בן לווייתי לטעום את עוגת הקפה המהוללה.
- "We don't have any coffee cake" - ענתה המלצרית בתמיהה לשאלתי,
- "!But I do recommend the toffee cake, it’s great".
היא צדקה. העוגה היתה ממכרת, ואנחנו הזמנו תוספת, אז עוד אחת, וגם חזרנו יומיים אח"כ לסיבוב נוסף.

בארץ ניסיתי לשחזר את העוגה: הכנתי עוגה בחושה על בסיס טופי, הכנתי עוגה לבנה ושפכתי טופי חם לאחר האפיה, ניסיתי גם שילוב של שתי השיטות. המטבח שלי פתח פס ייצור עמוס של עוגות טופי מכל המינים - מעניינות וטעימות, שום דמיון למה שטעמתי באמסטרדם. מכל מי שנסע מאז ביקשתי שאם יסור לקפה וייעז, יבקש מבעלות המקום את המתכון, אבל כולם חזרו בידיים ריקות.

לא הרבה שנים לאחר מכן, תרתי עם איה את אירלנד. כבר ציינתי את היובש האירי בגזרת הקינוחים: בכל מה שקשור למתוק, נדמה שאירלנד (ובמיוחד בכפרים) תקועה אי שם בשנות ה-80, עם קרמים ממרגרינה ועוגות תפלות. לאחר מספר נסיונות שהסתיימו במפח נפש, פרשתי בכניעה מהקינוחים האיריים. נאלצתי לשרוד ימים על גבי ימים ללא סוכר, או עם קוביית שוקולד מזדמנת מאיזשהו סופרמרקט תועה. הוי, הסבל.

מרוב היאוש כי רב, החמצתי כמעט את הקינוח האחד שהיה לו סיכוי להיות טעים: שוב ושוב פגשנו sticky toffee pudding בתפריט. באירלנד אמנם פסחתי עליו כליל, אבל שבועיים אחר כך, בלונדון, הזמנו אותו סוף סוף ו-הו, כמה טעים!!! לקח לי עוד קצת זמן לקשר בין הטעים הזה ובין ידידתי האבודה מאמסטרדם, וכשחזרתי הביתה וחיפשתי מתכונים לקינוח האנגלי המסורתי הזה, הבנתי למה לא הצלחתי לשחזר אותו - טופי אין שם, תמרים דווקא יש. ככה זה עם האנגלים, כל מאכל הוא או פודינג או פאי, אבל פודינג הוא לא פודינג, פאי הוא לא פאי, וטופי הוא לא טופי. אגב, sticky הוא דווקא כן…

אם נמאס לכם מפונדנט השוקולד הבנאלי, הנה התחליף המושלם: הקרום למעלה קראנצ'י וקרמלי, וכשהכפית מפצחת אותו בפעם הראשונה, מתגלה הליבה - טופי חם, כמעט נוזלי ועסיסי. אם גם הצטיידתם מבעוד יום בקרם פרש לאיזון המתיקות, אתם ממש מסודרים.

Sticky Toffee Pudding
מתוך "נייג'לה נותנת ביס", נייג'לה לוסון

חומרים ל-6-8 מנות

לעוגה

100 גרם סוכר דמררה
175 גרם קמח תופח
125 מ"ל חלב 3%
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
50 גרם חמאה לא מלוחה, מומסת
200 גרם תמרים מיובשים, קצוצים

מעט חמאה מומסת לשימון התבנית

לרוטב

200 גרם סוכר חום (מוסקובדו) כהה
כ-25 גרם חמאה לא מלוחה, חתוכה לפיסות קטנות
500 מ"ל מים רותחים

הכנה

מחממים את התנור ל-190 מעלות צלסיוס. משמנים בחמאה מומסת תבנית בנפח של ליטר וחצי, או את התבניות האישיות.

העוגה: מערבבים את סוכר הדמררה והקמח בקערה גדולה. יוצקים לקערה נפרדת את החלב וטורפים פנימה את הביצה, הווניל והחמאה המומסת. יוצקים על תערובת הסוכר והקמח תוך בחישה בכף העץ עד שהמרכיבים מתאחדים. מקפלים פנימה את התמרים ויוצקים לתבנית. אל תדאגו אם התבנית לא מלאה; היא תתמלא בעת האפייה.

הרוטב: זורים מלמעלה את הסוכר החום ומנקדים בפיסות החמאה. יוצקים מלמעלה את המים הרותחים ומכניסים לתנור.

מכוונים את השעון ל-45 דקות. חלקו העליון של הפודינג צריך להיות קפיצי וספוגי ומתחתיו, החמאה, הסוכר והמים הרותחים הפכו לרוטב עשיר ודביק. אם אופים בכלים אישיים, מורידים את זמן האפייה לכחצי שעה ובכל מקרה נזהרים לא לאפות יותר מדי, כי אז תתקבל עוגה בחושה מעט סתמית. מגישים מייד עם גלידת וניל משובחת, קרם פרש או קצפת.

עוד על קרם פרש

הקרם פרש הוא שמנת חמצמצה במקצת, סמיכה מאוד וכמעט מוצקה. בבישול הצרפתי משתמשים בקרם פרש בכל מנה אפשרית - בפשטידות, להסמכת רטבים ומרקים, כרוטב לסלט ועוד כהנה וכהנה. במקומותינו הוא מוכר בעיקר כבן-לווייה למנה האחרונה - כדור קרם פרש קר ליד קינוח חם ו/או מתוק מאוד מאזן את הכובד ומשדרג את הטעם. המכורים אוכלים עם כפית ישירות מהצנצנת, בלי להזדקק לתירוצים.
לעתים רחוקות מבליח קרם פרש במדפי הסופר, בעיקר לקראת שבועות, וגם אז לא תמיד זה המוצר האמיתי, העשיר והמוצק. מזל שקל כל כך להכין לבד בבית, במיוחד בקיץ. רק צריך להיזכר בזמן - 3 ימים לפני שרוצים להשתמש.

הסמכת השמנת מושגת על ידי תרבית חיידקית של חומצות חלב. במטבח הביתי, פשוט מוסיפים מעט רוויון Bio או יוגורט Bio לשמנת מתוקה, ומדגירים את החיידקים בטמפרטורת יום קיץ.

קרם פרש ביתי

חומרים

500 מ"ל שמנת מתוקה 38%
30 מ"ל (2 כפות) רוויון

קערת זכוכית
כף נירוסטה
חיתול נקי או מגבת נייר לשימוש רב פעמי

הכנה

מערבבים את השמנת עם הרוויון. כדי להרבות את החיידקים, מחממים בזהירות בבאן מארי או במיקרו (בפולסים) את התערובת עד למעט יותר מטמפרטורת גוף (כ-40 מעלות). נזהרים לא לחמם יתר על המידה - החיידקים ימותו.

מניחים את הקערה במקום חמים - בחלון ליד השמש - ומכסים בנייר המגבת או החיתול. בודקים מדי פעם אם התערובת הסמיכה דיה. אם לא הסמיכה לאחר יומיים, מעבירים למקרר (עם כיסוי נייר המגבת) ליום נוסף.
מעבירים לצנצנות נקיות ושומרים במקרר עד שבועיים.

חגיגת יום ההולדת העגול של מוניק שילחה אותי למטבח למרות מצב רוחי הלא-בישולי בעליל. בראנץ' של שבת בבוקר באוויר הפתוח מעורר בי תשוקה מיידית לשמרים, ומייד כשעלה בדעתי להכין לקראתו בריושים - מאפי הבוקר החביבים עלי - חשתי את התרגשות המטבח המוכרת מזדחלת במורד עורקיי הקפואים ומפשירה אותם.

מה לעשות שההפשרה הנ"ל לא השפיעה כהוא זה על הטמפרטורה במטבח שלי, והתפחת שמרים במטבח קפוא היא עניין איטי להרגיז. כיוון שאני אוחזת בתזה שבריושים (בדומה לקרואסונים) יפים להגשה מייד לאחר ההכנה עד שעות ספורות לאחר מכן, קמתי בלילה (קרי, בשעה שש וחצי. בשבת!) כדי לקרוץ כדורי בצק ולהתפיח אותם עם זריקות זירוז.

אם טעמתם פעם בריוש הגון, אני חושבת שתסלחו לו על היחס המפונק שהוא דורש: הלחמניה הזו עשוייה מבצק שמרים עשיר בחמאה ובביצים, והיא רכה, ריחנית ובעלת טעם נפלא. היא מזדווגת מצויין עם אוכל מלוח או מתוק - גבינות בשלות, ריבות, פירות, וגם חרדל, כבד עוף, נקניקים ועוד ועוד. מבריושים בני יומם (איך זה קרה לכם? אצלי בבית בריושים לא צולחים מחצית יממה בחיים) אפשר להכין פודינג לחם, קינוח חורפי משובח כשלעצמו.

נהוג להכין אותם בתבניות שקעים מסולסלות עם כדור בולט במרכזן, כשהם מבריקים מביצה מוברשת על הבצק לפני האפיה. בשל מספר האנשים הגדול ושאר האוכל הרב שהיה מתוכנן, הכנתי הפעם בריושונים קטנים, ולכן השתמשתי בתבניות שקעי מאפינס קטנים במקום אלה המסורתיות. את אפקט הברשת הביצה אני לא מחבבת, ולכן מוותרת.

המתכון של אהרוני ורפי כהן, אבל כמנהגי, אני מציעה פה את הוראות ההכנה שלי. הבצק עשיר בחמאה ובביצים, ולכן רך ודביק במיוחד. למרות חיבתי הגדולה ללישה ביד, דביקות הבצק בצירוף עצלנותי החורפית גרמו לכך שהמיקסר שלי תפס הפעם פיקוד. כדי לקבל בצק נוח ליצירת הכדורים, אני מעדיפה להתפיח אותו תפיחה ראשונה איטית במקרר, מה שגורם להתמצקות החמאה והורדה יחסית של הדביקות.

את התפיחה השנייה אפשר לזרז בחורף על ידי מיקום התבניות בחדר מחומם מאוד, ואפילו בתנור אפייה מכוון לחום מינימלי - מוודאים שהטמפרטורה לא עולה על 50 מעלות, כי ב-60 מעלות השמרים מתים ואז לא רק שהמאפים לא תופחים (או נופלים אם תפחו כבר), גם ריחם וטעמם לא טוב.

בריוש
מתוך "אופים בבית", ישראל אהרוני ורפי כהן

חומרים לכ-30 בריושים קטנים
20 גרם שמרים טריים
40 מ"ל (3 כפות) חלב במטמפרטורת החדר
500 גרם (½3 כוסות) קמח, מנופה
7 ביצים
½ כפית מלח
50 גרם (½3 כפות) סוכר
225 גרם חמאה רכה מאוד

כ-½ כוס קמח נוסף, לקימוח הידיים

3 תבניות של שקעי מאפינס קטנים, משומנות (אם משתמשים בסיליקון, אין צורך לשמן)

הכנה

1. מניחים את השמרים בקערית קטנה. מוסיפים כף חלב ומערבבים היטב עד המסה מלאה של השמרים. שופכים את יתרת החלב לקערית ומערבבים היטב.

2. שופכים לקערת המיקסר את החומרים היבשים - קמח, מלח וסוכר. יוצרים גומה גדולה במרכז ושופכים לתוכה את הביצים ואת החלב עם השמרים המומסים.

3. מחברים את וו לישת הבצק (וו הקרס). מפעילים את המיקסר במהירות נמוכה עד שהבצק מתאחד. מדי פעם מפסיקים את פעולת המיקסר ואוספים עם מרית את תחתית הבצק מהקערה כלפי מעלה, להבטיח שהבצק מתאחד עם כל התכולה. לאחר האיחוד, ממשיכים ללוש את הבצק 5 דקות במהירות בינונית.

4. מוסיפים את החמאה וממשיכים ללוש במהירות נמוכה, לאיחוד. מפסיקים ואוספים שוב את תחתית הקערה עם מרית לאיחוד מלא. ממשיכים את הלישה במהירות בינונית 5 דקות נוספות.

5. משמנים בחמאה קערה גדולה פי שתיים לפחות מנפח הבצק. מעבירים את הבצק לקערה הגדולה ומכסים בניילון נצמד. מעבירים לתפיחה במקרר ללילה (6 שעות לפחות).

6. תוקעים אגרוף עדין בבצק, כדי שהתפיחה תצנח מעט. יוצרים בריושים:
שופכים קמח לצלחת שטוחה. לפני יצירת כל כדור בריוש, מניחים את כפות הידיים (יבשות לחלוטין!) על צלחת הקמח לשם קימוחן. אם הידיים דביקות באמצע התהליך, מנגבים את הבצק שנדבק, שוטפים, מנגבים ביסודיות, מקמחים וממשיכים.
לוקחים בכף בצק בגודל כדור פינג-פונג. מכדררים לכדור חלק ויפה ומניחים בשקע. ממלאים כך את כל התבנית.
כשהתבנית מלאה, יוצרים שקע במרכז כל כדור בעזרת האגודל.
לכל שקע עם כדור בצק גדול, מכדררים באותה שיטה כדור בקוטר מטבע של 2 שקלים. מניחים את הכדור הקטן במרכז הכדור הגדול.
חוזרים על הפעולות עבור התבניות הנותרות.

7. כדי לא לפגוע בצורת הבריושים, לא מכסים את התבניות, אלא מניחים לתפיחה כפי שהן. עדיף לרסס מים מדי פעם, כדי שפני הבצק לא יתייבשו - אפשר להשתמש במרסס מים של צמחים, או לעבור בעדינות רבה עם מברשת ומים. מניחים לתפיחה עד שהכדורים מכפילים את נפחם. בינתיים, מחממים את התנור ל-180 מעלות.

8. אופים 20 דקות. מוציאים את התבניות, מניחים לצינון לכ-5 דקות, מחלצים את הבריושים מהתבנית בזהירות רבה ומעבירים למגש שטוח מרופד בנייר פרגמנט. מחזירים לתנור לאפייה של 5 דקות נוספות, להזהבה קלה של הדפנות. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

9. מגישים בסמוך להכנה ככל שניתן.

ועוד הערות…
להמסת השמרים אין שום תפקיד מלבד ערבוב קל ואחיד של השמרים בבצק כנוזל. אם השמרים ישנים מעט, לעומת זאת, כדאי לבדוק שהם חיים וטריים - משאירים אותם בחלב כ-15 דקות (בקיץ 10 יספיקו) ומוודאים שמתחילה תסיסה. כדאי להקפיד להשתמש בחלב בטמפרטורת החדר למטרה זו, להאצת הפעולה.

אם משתמשים במיקסר פשוט, המקצפים הרגילים יכולים לעשות את העבודה מצויין, אבל יש להשגיח שמנוע המיקסר לא יישרף בשל העבודה הרצופה. כדאי לכבות את המיקסר למספר שניות כל 2-3 דקות, ולהיות עירניים במיוחד לריח מנוע שרוף - במקרה כזה לכבות את המיקסר מייד ולחכות עד שהמנוע מתקרר לחלוטין.

טיקה עוד היתה עסוקה בבחינה ראשונית של התפריט, ואני כבר התבייתתי על איזור מאפי השמרים. בריוש או קרואסון? שוקולד או פיסטוק? עלי לבצע החלטות אמיצות, וברגעים הרי גורל כגון אלה אני נטולת הומור ויש יאמרו אף קצרת רוח. "שוקולטה ולרונה", איתרו עיניי בתפריט ולבי פרפר לו בעליצות. אני עומדת למלא פה חוסרים של עשרה ימי שישי רצופים מוחמצים בבתי קפה.

"כל המאפים המתוקים נגמרו", מבשרת לי המלצרית, "והשוקולטה גם". למראה המבט המאשים בעיניי היא נמלטת בזריזות, וטיקה מתכווצת מעט בכסאה. מלצר אחר מגיע קצת אחר כך, ומסביר שהתפריט בכלל חדש והשוקולטה עדיין לא מוגשת בבית הקפה. המאפים המתוקים, לעומת זאת, אכן היו ואזלו. "בשעה אחת ביום שישי?" אני לוחמת כלביאה, "זה עדיין בוקר!". טיקה משלחת את המלצר לנסות לאתר פירורים, ואני בוהה בשאר התפריט בחוסר אמון ובתחושת זעם מתעצמת. המלצר האמיץ חוזר ובידו צלחת עם שני מיני-דיינישים במילוי שוקולד. "זה לבינתיים", הוא אומר, "כי אני מבין שאתן ממש צריכות שוקולד". מסתבר שכל מאפי השמרים המתוקים בגודל רגיל אזלו, אבל אלה המינייטוריים עדיין במלאי, אז התרציתי והואלתי להתפשר על צלחת מיניי מיני-מאפה. וגם מנה ראשונה הזמנו, בשביל הבריאות: קרואסון סנט-מור.

נשימתי חוזרת לסדרה לאיטה, ואני שמה לב שטיקה נראית דאוגה משהו. טיקה, אחותי הקטנה, אך זה חזרה משהות ממושכת מהודו, ועדיין מנסה להסתגל מחדש לתזזיתיות של העיר שלנו. בינתיים היא מתאכסנת בביתי ומתחקה אחר הרגלי התזונה יוצאי הדופן שלי, לטענתה.

האוכל שלנו מגיע: הקרואסון טרי וניכר בו שעשו אותו בלי קיצורי דרך, עם כמות החמאה הראוייה וכל הקיפולים הדרושים. המילוי שלו, גבינת סנט-מור וחרדל, חביב מאוד.
עם הקפה, ניגשנו לעיקריות: שני מאפונים מלוחים שהמלצר צירף לחבורת המתוקים שלנו ביוזמה אישית אך ברוכה - בצק פריך מלוח במילוי גבינה בולגרית וצנוברים. כמו בקרואסון, הבצק הפריך המצויין נישל את המילוי מאור הזרקורים, וכך סלחתי למילוי על היותו טיפונת מלוח מדי. על בריושון החמאה התענגתי ללא מתום, ועל שני המאפים הבאים טיקה ואני היינו חלוקות: אני אהבתי יותר את רול הפיסטוק הקטן, היא את רולון השוקולד.

"תגידי", סחה לי טיקה, "בהודו היה נראה לי שכל היום מתבשלים אצלך פרוייקטים מתוקים במטבח, אבל מאז שהגעתי הכיור עומד ריק ומצוחצח. לא בשביל זה התנחלתי אצלך בבית!". צודקת, הילדה. החורף היא מין תקופה מתה אצלי, בה יצר הבישול והאפייה נמוג ואני נכנסת לתרדמת דוּבִּית. במסעדות ובבתי קפה אני יושבת אמנם כבשכבר הימים, וכבר הצטברו אצלי שלל תגליות חדשות, אבל בחורף הזה הסתבר לי שהתרדמת העונתית שלי כוללת גם כתיבה. כנראה שהחורף מדכא אצלי כל פעילות יצירתית באשר היא, שזה קצת מוזר עבור בחורה המכריזה בכל הזדמנות שחורף הוא העונה האהובה עליה בשנה.

אני בברור לא במלוא חושיי אם כמעט סיימתי ועדיין לא תיארתי את רוח המקום - מהסוג החביב עלי לקפה של בוקר (וכן, אחת ביום שישי זה עדיין בוקר, גם כשבארבע כבר חושך): בפנים כיסאות עץ וקצת כורסאות, דלפק עם מאפים בטסים בטעם של פעם ובר קטנטן. בחוץ דק עץ, קצת ירוק מסביב וכיסאות אירופאים מעוגלים. קטן וחמים.

לאחר אתנחתת יום השישי עתירת החמאה הזו, קמנו - טיקה והדוב - כשהאחרון נחוש להילחם בשרעפי שנת החורף שלו (נראה אם יצליח). בינתיים, חברים יקרים שלי, עזרו נא לטיקה להעיר את הדוב: אם אתם חולפים בקפה לו, אנא בדקו אם מכונת השוקולטה כבר הגיעה, ותעדכנו. חן חן.

חשבון: 54 שקלים לכריך קרואסון, 4 מאפים קטנים (ועוד 3 על הבית) וקפה.

עם שוך מהומת המרקים, נותר לי להשלים חוב קודם - המילויים של פרליני השוקולד. כדי להכין את ציפוי הפרלין צריך להשתלט על הטכניקה, אבל זו טכניקה ותו לא. המילוי, לעומת זאת, הוא החגיגה האמיתית: כל מה שעולה בדעתכם יכול להיכנס לפה. מתוק, מלוח, חמוץ, חריף, מר, חלק וקרמי או מתפצפץ בפה - אפשר לשחק בשילובים של טעמים שונים ומרקמים שונים. השמים הם הגבול, צריך רק להסתכל במקרר בעיניים חדשות, ולנסות.

לאחר שסיימתי להכין את כל הגנאשים למילויים, נזכרתי שיש לי בבית אבקת תה ירוק שאף פעם לא נגעתי בה. אצתי לחנות להצטייד בתבנית פרלינים נוספת וחזרתי להכין את המילוי האחרון. כשבסיר שלי היה נוזל ירוק ומבעבע, הרגשתי כמכשפה רוקחת שיקויים. כשטעמתי את התוצאה כמעט נחנקתי - הטעם היה של שיקוי דוחה במיוחד. כיוון שאני לא מחובבי התה לסוגיו, חשבתי לעצמי: מה אני יודעת אם זה הטעם החוקי של התה הירוק הזה, או איזה וריאציה דוחה? כך הגיע המילוי החביב אל פרליני הפרמידה, היפים ביותר. ומה אתם יודעים, הם יצאו מגעילים של ממש (ולמרות זאת יש איש אחד שטוען עד היום שהם היו הטעימים ביותר).

שאר המילויים התקבלו בהתלהבות, ובראשם מרנג הלימון, שהיה האהוד ביותר, ומייד אחריו זה עם הוודקה והצ'ילי, שאני אהבתי הכי. אז אלה הרקיחות שאני רקחתי, ואתם מוזמנים לנסות אותם, אבל הכיף האמיתי הוא להמציא לבד מה שמתחשק.

את הגנאשים למילוי אפשר להכין מראש ולשמור במקפיא או במקרר. אני מכינה ושומרת בשקי הזילוף, מוכנים לעבודה. מספר שעות לפני השימוש - בקיץ פחות - יש להוציא את המילויים מחוץ לקרור, כדי שיגיעו לגמישות הנוחה לזילוף.

גנאשים למילוי פרלינים

שוקולד תפוז
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
3 כפות פריגת תפוזים קפוא

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את מחית התפוזים, מערבבים היטב ומצננים.

מרנג לימון
300 גרם שוקולד לבן
50 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית תמצית לימון טבעית (של Bakto Flavors או Nielsen Messey, למשל)
1 מקל וניל או ½ כפית משחת וניל או 1 כפית תמצית וניל טבעית
זסט מלימון אחד
30 גרם פייטה פלוטן (פיסות ופל פריך, להשיג בחנויות המתמחות. ניתן להחליף בקורנפלקס).

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת, תמצית הלימון והוניל לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את זסט הלימון ומערבבים היטב. מוסיפים את הפייטה, מערבבים ומצננים.

שוקולד קפה
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
2 כפות אבקת קפה משובח מגורען

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת וקפה לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד, וודקה וצ'ילי
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 צ'ילי
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
50 גרם חמאה רכה
3 כפות וודקה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
קוצצים את הצי'ילי היטב. מביאים שמנת וצ'ילי לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את הוודקה, מערבבים היטב ומצננים.

שוקו בננה
150 מ"ל שמנת
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
45 גרם חמאה רכה
מחית מ-½ בננה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את מחית הבננה, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד ג'ינג'ר
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית ג'ינג'ר טחון
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
50 גרם חמאה רכה
מעט ג'ינג'ר מסוכר מגורר

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת וג'ינג'ר טחון לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מגררים פנימה את הג'ינג'ר המסוכר, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד מנטה
150 מ"ל שמנת מתוקה
צרור עלי מנטה
150 גרם שוקולד מריר
100 שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת ואת צרור עלי המנטה לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות. סוחטים את עלי המנטה היטב אל השמנת, למיצוי כל הטעמים, ומסלקים את העלים (מסננים את השמנת אם נותרו עלים).
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד שרי
150 מ"ל שמנת
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
50 גרם חמאה רכה
3 כפות שרי הרינג (או ליקר דובדבנים משובח אחר)

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את הליקר, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד קרמל
150 גרם שוקולד מריר
100 שוקולד חלב
100 גרם סוכר
3 כפות מים
150 מ"ל שמנת
40 גרם חמאה רכה
½ כפית מלח

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום.
מניחים את הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה והמלח, ומערבבים היטב. מניחים את התערובת לצינון למספר דקות.
שופכים שליש מהתערובת למרכז קערת השוקולד ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

נוגט
את המתכון למילוי הזה מצאתי במאמר בפורום שוקולד של תפוז.
150 גרם גלוקוז (להשיג בחנויות המתמחות)
70 גרם סוכר
3 כפות מים
200 מ"ל שמנת
40 גרם חמאה רכה
2 כפות פרלינה (מחית אגוזי לוז - להשיג בחנויות המתמחות).

מניחים את הגלוקוז, הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה, ומערבבים היטב. מניחים לצינון ל-10 דקות, מוסיפים את הפרלינה ומערבבים היטב.

תה ירוק
לאחר תחקור אוהבי התה הירוק, אני חושבת שהבעיה במילוי היתה פשוט עודף אבקת תה ירוק. לכן במתכון להלן חילקתי את כמות האבקה בארבע. נסיינים אמיצים מוזמנים להכין ולחזור עם רשמים.
200 גרם שוקולד לבן
½ כף אבקת תה ירוק (מאצ'ה)
200 מ"ל שמנת
150 גרם גלוקוז (להשיג בחנויות המתמחות)
70 גרם סוכר
2 כפות מים
40 גרם חמאה רכה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום.
מניחים את הגלוקוז, הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת ואבקת תה ירוק. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה, ומערבבים היטב. מניחים לצינון ל-5 דקות.
שופכים שליש מהתערובת למרכז קערת השוקולד ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

נדלקתם על ניסויים בגנאשים אבל אין לכם כוח להסתבך עם פרלינים? כל אחד מהגנאשים למעלה הוא למעשה מתכון לטראפלס - פשוט מצננים את התערובת, קורצים כדורים ומגלגלים בקקאו או באבקת סוכר.
חוץ מזה, בדיוק השבוע נתקלתי במוצר חדש: קונכיות פרלינים ריקות של חברת ולרונה. קונים, ממלאים בגנאש האהוב עליכם והרי לכם פרלינים לתפארת.

שניה לפני חצות, הנה רשימת המרקים שהשתתפו בפרוייקט בוחשים בקלחת. התרגשתי לראות שכל כך הרבה בלוגרים השתתפו. הכרתי בלוגים חדשים - של אוכל וגם לא. נהנתי מכל רגע. תודה לאלה שהשתתפו, תודה גם לאלה שקראו וסיפרו על הפרוייקט.

אז היו הרבה מאוד מרקים וגם ביקורת מסעדות אחת:

בלוגי אוכל

מתכונים
מרק בטטות וג'ינג'ר של אדוה בבלוג חיים דלי שומן
מרק גמבולי של רחלי בבלוג פשוט מבשלת
מרק ירקות אדמתי של פיינשמקר בבלוג היה טעים?
מרק קרם עגבניות שרי קטיפתי בבלוג של יעל ישראל
מרק תפוחי אדמה של מאיה בבלוג בצק אלים
מרק אדום של מונא בבלוג תופינים

ביקורת מסעדות
על המרקיה בירושלים, יעל מוריס בלא סוגרת ת'פה

בלוגים בנושאים אחרים וגם כאלה שכותבים על אוכל לפעמים

מתכונים
מרק בטטה חורפי של שוקי גלילי בבלוג שידורי ניסיון
מרק דלעת ותירס עם פירה פלפל אדום של סאם אדאמס בבלוג בלוגלובלי
מרק חצילים ולבנה של מעיין נדיר בבלוג יש דברים שרציתי לומר
מרק חרירה של אורית ואסף בבלוג הקואופרטיב
מרק ירקות עם גריסים (1) של nogly121 בבלוג חרוזים
מרק ירקות עם גריסים (2) של אחי דקר בבלוג של אח"י דקר
מרק כרישה ובצלים של חני של הים בבלוג האי של חני
מרק כתום (1) של simplicity בבלוג בפשטות
מרק כתום (2) של CrazyVet בבלוג כי וטרינר חייב להיות משוגע
מרק מתנפלים של נתאי בבלוג הרהורים של אבא
מרק עגבניות חם של efyska בבלוג משפחה ישראלית נחתה בהולנד
מרק עוף (1) של אתון עיוורת בבלוג שחרור שוטף
מרק עוף (2) של חלי גולדנברג בבלוג תקריב
מרק ענני אפונה של Sophie בבלוג Life is a mishmish
מרק צ'ורבה של חיה b בבלוג מצב אסימפטוטי
מרק קפוצ'ינו דלעת וערמונים של קתרינה בבלוג כתיבה תמה
מרק שועית, עגבניות ובשר מעושן של גדי שמשון בבלוג ערס פואטי
מרק שקדים קר של רפרם חדד בבלוג עוד מתלבט

עוד הצטרפו

הנושא החם בישראבלוג
מרקים במטעמים

השתדלנו מאוד לאסוף את כל המרקים, אבל אם החמצנו מישהו - אנא שלחו מייל ונעדכן במהרה.

בתמונה, מלמעלה למטה ומימין לשמאל: מרק תפוחי אדמה של בצק אלים, מרק כתום של בפשטות, מרק קרם עגבניות שרי קטיפתי של יעל ישראל, מרק אדום של תופינים, מרק כתום של כי וטרינר חייב להיות משוגע, מרק חצילים ולבנה של יש דברים שרציתי לומר, מרק גמבולי של פשוט מבשלת, מרק מהמרקיה בירושלים מהביקור של לא סוגרת ת'פה, מרק בטטה חורפי של שידורי ניסיון, מרק מולוחיה של ביגל ממטעמים ומרק שועית, עגבניות ובשר מעושן של ערס פואטי.

כמו לפי הזמנה, הגיע מזג האויר הדרוש למרק. נראה שעשינו לגשם זימון.
את המרק הזה היה מכין אבי ללילות שבת גשומים וקרים: סמיך, מלא הפתעות ומתהדר במוצא רוסי, המרק הזה אוהב מזג אויר קר במיוחד. מארצות הקור המרק היגר ארצה יחד עם סבי, ששחזר את הטעם שזכר מילדותו. כמנהגם של מתכונים משפחתיים מוצלחים, כל אחד מילדיו של סבי מבשל את המרק בביתו שלו, ובמזג האויר הנוכחי יש סיכוי טוב מאוד שמרק אדום יוגש בליל שבת הקרוב בכל הבתים של משפחתי הענפה.

יש בו אוסף של חומרים שנראים מוזר ביחד, אבל משתלבים באופן נהדר ומפתיע. אין לו טעם של מרק עגבניות, גם לא של מרק כרוב. אם תמהתם מה עושים שם התפוחים, סבא שלי מספר שבילדותו לא תמיד היה אפשר להשיג לימון, והתפוחים החמוצים נועדו לספק את החמיצות הדרושה. היום התפוחים הם כבר חלק בלתי נפרד מהמרק הזה.

השם שלו ניתן לו על פי צבעו, כמתבקש. סבא שלי מכין אותו עם קצת סלק, והוא אומר שבלעדיו אין לו את הגוון האדום העמוק הרצוי. הוא צודק, כמובן, כפי שניתן לראות בתמונה, אבל אבא שלי הוריד את הסלק מהמרק, ואני, שלא יכולה לסבול סלק כהוא זה, לא אהיה זו שאחזיר אותו.

מצחיק, אני חושבת שזה המתכון הראשון אצלי שהוא לא קינוח, אבל לא באמת חשבתם שאוותר על הסוכר באוכל שלי, נכון?!

[הבהרה למי שנבהל מהמתיקות: המרק לא באמת מתוק, הסוכר רק משמש כתבלין לשאר הטעמים].

עד היום לא היו לנו כמויות מדוייקות למתכון הזה. הפעם מדדתי במהלך ההכנה, אבל אנא, התייחסו לכמויות כהמלצה בלבד ותבלו לפי טעמכם.

מרק אדום

חומרים לסיר ענק של מרק

כף שמן
בצל גדול
ראש כרוב גדול
5 גזרים גדולים
3 תפוחי גרני סמית
כוס צימוקים
(אופציונלי: חצי סלק)
660 גרם רסק עגבניות
3 ליטר מים
½ כוס מיץ לימון (מיץ מלימון וחצי בערך)
1 כפית מלח
½3 כפות סוכר

הכנה

חותכים את הבצל לקוביות ואת הכרוב לרצועות עבות. גוררים את הגזר בפומפיה גסה.
מטגנים את קוביות הבצל. מוסיפים את רצועות הכרוב, מטגנים עד השחמה - ההשחמה חשובה לטעם במרק.
מוסיפים את הגזר וממשיכים להשחים עוד מספר דקות, נזהרים שהכרוב לא יישרף.

פורסים את תפוחי העץ לפלחים דקים.
מוסיפים את התפוחים, הצימוקים, (הסלק,) רסק העגבניות והמים.
מתבלים בלימון, מלח וסוכר.
מבשלים קצת פחות משעה, מתקנים טעמים בסוף.

אם תהיתם, את הקערות היפהפיות שבצילומים מצאתי בסטודיו מד והתאהבתי מייד: הן ממש נראות כמו סוודר חם למרק.

הגשם מתחזק פה בחוץ, אז אני הולכת לקחת צלחת מרק אדום ולחכות לעוד מרקים מהבלוגים המשתתפים. צפו מחר לספר מרקים חורפי.