תופינים

בפעם הראשונה שפגשתי אותו, לפני חמש שנים בערך, לא ידעתי שיש לו שם מכובד כל כך. "בטוח שתאהבו את איווט ואודט ואת בית הקפה המקסים ושטוף האור שלהן", הפליג בשבחים המדריך לאמסטרדם, וחתם את ההלל לבית הקפה ב"עוגת הקפה פשוט לא מהעולם הזה". לא קשה לנחש שבביקורי באמסטרדם התייצבתי שם עם בן לווייתי לטעום את עוגת הקפה המהוללה.
- "We don't have any coffee cake" - ענתה המלצרית בתמיהה לשאלתי,
- "!But I do recommend the toffee cake, it’s great".
היא צדקה. העוגה היתה ממכרת, ואנחנו הזמנו תוספת, אז עוד אחת, וגם חזרנו יומיים אח"כ לסיבוב נוסף.

בארץ ניסיתי לשחזר את העוגה: הכנתי עוגה בחושה על בסיס טופי, הכנתי עוגה לבנה ושפכתי טופי חם לאחר האפיה, ניסיתי גם שילוב של שתי השיטות. המטבח שלי פתח פס ייצור עמוס של עוגות טופי מכל המינים - מעניינות וטעימות, שום דמיון למה שטעמתי באמסטרדם. מכל מי שנסע מאז ביקשתי שאם יסור לקפה וייעז, יבקש מבעלות המקום את המתכון, אבל כולם חזרו בידיים ריקות.

לא הרבה שנים לאחר מכן, תרתי עם איה את אירלנד. כבר ציינתי את היובש האירי בגזרת הקינוחים: בכל מה שקשור למתוק, נדמה שאירלנד (ובמיוחד בכפרים) תקועה אי שם בשנות ה-80, עם קרמים ממרגרינה ועוגות תפלות. לאחר מספר נסיונות שהסתיימו במפח נפש, פרשתי בכניעה מהקינוחים האיריים. נאלצתי לשרוד ימים על גבי ימים ללא סוכר, או עם קוביית שוקולד מזדמנת מאיזשהו סופרמרקט תועה. הוי, הסבל.

מרוב היאוש כי רב, החמצתי כמעט את הקינוח האחד שהיה לו סיכוי להיות טעים: שוב ושוב פגשנו sticky toffee pudding בתפריט. באירלנד אמנם פסחתי עליו כליל, אבל שבועיים אחר כך, בלונדון, הזמנו אותו סוף סוף ו-הו, כמה טעים!!! לקח לי עוד קצת זמן לקשר בין הטעים הזה ובין ידידתי האבודה מאמסטרדם, וכשחזרתי הביתה וחיפשתי מתכונים לקינוח האנגלי המסורתי הזה, הבנתי למה לא הצלחתי לשחזר אותו - טופי אין שם, תמרים דווקא יש. ככה זה עם האנגלים, כל מאכל הוא או פודינג או פאי, אבל פודינג הוא לא פודינג, פאי הוא לא פאי, וטופי הוא לא טופי. אגב, sticky הוא דווקא כן…

אם נמאס לכם מפונדנט השוקולד הבנאלי, הנה התחליף המושלם: הקרום למעלה קראנצ'י וקרמלי, וכשהכפית מפצחת אותו בפעם הראשונה, מתגלה הליבה - טופי חם, כמעט נוזלי ועסיסי. אם גם הצטיידתם מבעוד יום בקרם פרש לאיזון המתיקות, אתם ממש מסודרים.

Sticky Toffee Pudding
מתוך "נייג'לה נותנת ביס", נייג'לה לוסון

חומרים ל-6-8 מנות

לעוגה

100 גרם סוכר דמררה
175 גרם קמח תופח
125 מ"ל חלב 3%
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
50 גרם חמאה לא מלוחה, מומסת
200 גרם תמרים מיובשים, קצוצים

מעט חמאה מומסת לשימון התבנית

לרוטב

200 גרם סוכר חום (מוסקובדו) כהה
כ-25 גרם חמאה לא מלוחה, חתוכה לפיסות קטנות
500 מ"ל מים רותחים

הכנה

מחממים את התנור ל-190 מעלות צלסיוס. משמנים בחמאה מומסת תבנית בנפח של ליטר וחצי, או את התבניות האישיות.

העוגה: מערבבים את סוכר הדמררה והקמח בקערה גדולה. יוצקים לקערה נפרדת את החלב וטורפים פנימה את הביצה, הווניל והחמאה המומסת. יוצקים על תערובת הסוכר והקמח תוך בחישה בכף העץ עד שהמרכיבים מתאחדים. מקפלים פנימה את התמרים ויוצקים לתבנית. אל תדאגו אם התבנית לא מלאה; היא תתמלא בעת האפייה.

הרוטב: זורים מלמעלה את הסוכר החום ומנקדים בפיסות החמאה. יוצקים מלמעלה את המים הרותחים ומכניסים לתנור.

מכוונים את השעון ל-45 דקות. חלקו העליון של הפודינג צריך להיות קפיצי וספוגי ומתחתיו, החמאה, הסוכר והמים הרותחים הפכו לרוטב עשיר ודביק. אם אופים בכלים אישיים, מורידים את זמן האפייה לכחצי שעה ובכל מקרה נזהרים לא לאפות יותר מדי, כי אז תתקבל עוגה בחושה מעט סתמית. מגישים מייד עם גלידת וניל משובחת, קרם פרש או קצפת.

עוד על קרם פרש

הקרם פרש הוא שמנת חמצמצה במקצת, סמיכה מאוד וכמעט מוצקה. בבישול הצרפתי משתמשים בקרם פרש בכל מנה אפשרית - בפשטידות, להסמכת רטבים ומרקים, כרוטב לסלט ועוד כהנה וכהנה. במקומותינו הוא מוכר בעיקר כבן-לווייה למנה האחרונה - כדור קרם פרש קר ליד קינוח חם ו/או מתוק מאוד מאזן את הכובד ומשדרג את הטעם. המכורים אוכלים עם כפית ישירות מהצנצנת, בלי להזדקק לתירוצים.
לעתים רחוקות מבליח קרם פרש במדפי הסופר, בעיקר לקראת שבועות, וגם אז לא תמיד זה המוצר האמיתי, העשיר והמוצק. מזל שקל כל כך להכין לבד בבית, במיוחד בקיץ. רק צריך להיזכר בזמן - 3 ימים לפני שרוצים להשתמש.

הסמכת השמנת מושגת על ידי תרבית חיידקית של חומצות חלב. במטבח הביתי, פשוט מוסיפים מעט רוויון Bio או יוגורט Bio לשמנת מתוקה, ומדגירים את החיידקים בטמפרטורת יום קיץ.

קרם פרש ביתי

חומרים

500 מ"ל שמנת מתוקה 38%
30 מ"ל (2 כפות) רוויון

קערת זכוכית
כף נירוסטה
חיתול נקי או מגבת נייר לשימוש רב פעמי

הכנה

מערבבים את השמנת עם הרוויון. כדי להרבות את החיידקים, מחממים בזהירות בבאן מארי או במיקרו (בפולסים) את התערובת עד למעט יותר מטמפרטורת גוף (כ-40 מעלות). נזהרים לא לחמם יתר על המידה - החיידקים ימותו.

מניחים את הקערה במקום חמים - בחלון ליד השמש - ומכסים בנייר המגבת או החיתול. בודקים מדי פעם אם התערובת הסמיכה דיה. אם לא הסמיכה לאחר יומיים, מעבירים למקרר (עם כיסוי נייר המגבת) ליום נוסף.
מעבירים לצנצנות נקיות ושומרים במקרר עד שבועיים.

חגיגת יום ההולדת העגול של מוניק שילחה אותי למטבח למרות מצב רוחי הלא-בישולי בעליל. בראנץ' של שבת בבוקר באוויר הפתוח מעורר בי תשוקה מיידית לשמרים, ומייד כשעלה בדעתי להכין לקראתו בריושים - מאפי הבוקר החביבים עלי - חשתי את התרגשות המטבח המוכרת מזדחלת במורד עורקיי הקפואים ומפשירה אותם.

מה לעשות שההפשרה הנ"ל לא השפיעה כהוא זה על הטמפרטורה במטבח שלי, והתפחת שמרים במטבח קפוא היא עניין איטי להרגיז. כיוון שאני אוחזת בתזה שבריושים (בדומה לקרואסונים) יפים להגשה מייד לאחר ההכנה עד שעות ספורות לאחר מכן, קמתי בלילה (קרי, בשעה שש וחצי. בשבת!) כדי לקרוץ כדורי בצק ולהתפיח אותם עם זריקות זירוז.

אם טעמתם פעם בריוש הגון, אני חושבת שתסלחו לו על היחס המפונק שהוא דורש: הלחמניה הזו עשוייה מבצק שמרים עשיר בחמאה ובביצים, והיא רכה, ריחנית ובעלת טעם נפלא. היא מזדווגת מצויין עם אוכל מלוח או מתוק - גבינות בשלות, ריבות, פירות, וגם חרדל, כבד עוף, נקניקים ועוד ועוד. מבריושים בני יומם (איך זה קרה לכם? אצלי בבית בריושים לא צולחים מחצית יממה בחיים) אפשר להכין פודינג לחם, קינוח חורפי משובח כשלעצמו.

נהוג להכין אותם בתבניות שקעים מסולסלות עם כדור בולט במרכזן, כשהם מבריקים מביצה מוברשת על הבצק לפני האפיה. בשל מספר האנשים הגדול ושאר האוכל הרב שהיה מתוכנן, הכנתי הפעם בריושונים קטנים, ולכן השתמשתי בתבניות שקעי מאפינס קטנים במקום אלה המסורתיות. את אפקט הברשת הביצה אני לא מחבבת, ולכן מוותרת.

המתכון של אהרוני ורפי כהן, אבל כמנהגי, אני מציעה פה את הוראות ההכנה שלי. הבצק עשיר בחמאה ובביצים, ולכן רך ודביק במיוחד. למרות חיבתי הגדולה ללישה ביד, דביקות הבצק בצירוף עצלנותי החורפית גרמו לכך שהמיקסר שלי תפס הפעם פיקוד. כדי לקבל בצק נוח ליצירת הכדורים, אני מעדיפה להתפיח אותו תפיחה ראשונה איטית במקרר, מה שגורם להתמצקות החמאה והורדה יחסית של הדביקות.

את התפיחה השנייה אפשר לזרז בחורף על ידי מיקום התבניות בחדר מחומם מאוד, ואפילו בתנור אפייה מכוון לחום מינימלי - מוודאים שהטמפרטורה לא עולה על 50 מעלות, כי ב-60 מעלות השמרים מתים ואז לא רק שהמאפים לא תופחים (או נופלים אם תפחו כבר), גם ריחם וטעמם לא טוב.

בריוש
מתוך "אופים בבית", ישראל אהרוני ורפי כהן

חומרים לכ-30 בריושים קטנים
20 גרם שמרים טריים
40 מ"ל (3 כפות) חלב במטמפרטורת החדר
500 גרם (½3 כוסות) קמח, מנופה
7 ביצים
½ כפית מלח
50 גרם (½3 כפות) סוכר
225 גרם חמאה רכה מאוד

כ-½ כוס קמח נוסף, לקימוח הידיים

3 תבניות של שקעי מאפינס קטנים, משומנות (אם משתמשים בסיליקון, אין צורך לשמן)

הכנה

1. מניחים את השמרים בקערית קטנה. מוסיפים כף חלב ומערבבים היטב עד המסה מלאה של השמרים. שופכים את יתרת החלב לקערית ומערבבים היטב.

2. שופכים לקערת המיקסר את החומרים היבשים - קמח, מלח וסוכר. יוצרים גומה גדולה במרכז ושופכים לתוכה את הביצים ואת החלב עם השמרים המומסים.

3. מחברים את וו לישת הבצק (וו הקרס). מפעילים את המיקסר במהירות נמוכה עד שהבצק מתאחד. מדי פעם מפסיקים את פעולת המיקסר ואוספים עם מרית את תחתית הבצק מהקערה כלפי מעלה, להבטיח שהבצק מתאחד עם כל התכולה. לאחר האיחוד, ממשיכים ללוש את הבצק 5 דקות במהירות בינונית.

4. מוסיפים את החמאה וממשיכים ללוש במהירות נמוכה, לאיחוד. מפסיקים ואוספים שוב את תחתית הקערה עם מרית לאיחוד מלא. ממשיכים את הלישה במהירות בינונית 5 דקות נוספות.

5. משמנים בחמאה קערה גדולה פי שתיים לפחות מנפח הבצק. מעבירים את הבצק לקערה הגדולה ומכסים בניילון נצמד. מעבירים לתפיחה במקרר ללילה (6 שעות לפחות).

6. תוקעים אגרוף עדין בבצק, כדי שהתפיחה תצנח מעט. יוצרים בריושים:
שופכים קמח לצלחת שטוחה. לפני יצירת כל כדור בריוש, מניחים את כפות הידיים (יבשות לחלוטין!) על צלחת הקמח לשם קימוחן. אם הידיים דביקות באמצע התהליך, מנגבים את הבצק שנדבק, שוטפים, מנגבים ביסודיות, מקמחים וממשיכים.
לוקחים בכף בצק בגודל כדור פינג-פונג. מכדררים לכדור חלק ויפה ומניחים בשקע. ממלאים כך את כל התבנית.
כשהתבנית מלאה, יוצרים שקע במרכז כל כדור בעזרת האגודל.
לכל שקע עם כדור בצק גדול, מכדררים באותה שיטה כדור בקוטר מטבע של 2 שקלים. מניחים את הכדור הקטן במרכז הכדור הגדול.
חוזרים על הפעולות עבור התבניות הנותרות.

7. כדי לא לפגוע בצורת הבריושים, לא מכסים את התבניות, אלא מניחים לתפיחה כפי שהן. עדיף לרסס מים מדי פעם, כדי שפני הבצק לא יתייבשו - אפשר להשתמש במרסס מים של צמחים, או לעבור בעדינות רבה עם מברשת ומים. מניחים לתפיחה עד שהכדורים מכפילים את נפחם. בינתיים, מחממים את התנור ל-180 מעלות.

8. אופים 20 דקות. מוציאים את התבניות, מניחים לצינון לכ-5 דקות, מחלצים את הבריושים מהתבנית בזהירות רבה ומעבירים למגש שטוח מרופד בנייר פרגמנט. מחזירים לתנור לאפייה של 5 דקות נוספות, להזהבה קלה של הדפנות. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

9. מגישים בסמוך להכנה ככל שניתן.

ועוד הערות…
להמסת השמרים אין שום תפקיד מלבד ערבוב קל ואחיד של השמרים בבצק כנוזל. אם השמרים ישנים מעט, לעומת זאת, כדאי לבדוק שהם חיים וטריים - משאירים אותם בחלב כ-15 דקות (בקיץ 10 יספיקו) ומוודאים שמתחילה תסיסה. כדאי להקפיד להשתמש בחלב בטמפרטורת החדר למטרה זו, להאצת הפעולה.

אם משתמשים במיקסר פשוט, המקצפים הרגילים יכולים לעשות את העבודה מצויין, אבל יש להשגיח שמנוע המיקסר לא יישרף בשל העבודה הרצופה. כדאי לכבות את המיקסר למספר שניות כל 2-3 דקות, ולהיות עירניים במיוחד לריח מנוע שרוף - במקרה כזה לכבות את המיקסר מייד ולחכות עד שהמנוע מתקרר לחלוטין.

טיקה עוד היתה עסוקה בבחינה ראשונית של התפריט, ואני כבר התבייתתי על איזור מאפי השמרים. בריוש או קרואסון? שוקולד או פיסטוק? עלי לבצע החלטות אמיצות, וברגעים הרי גורל כגון אלה אני נטולת הומור ויש יאמרו אף קצרת רוח. "שוקולטה ולרונה", איתרו עיניי בתפריט ולבי פרפר לו בעליצות. אני עומדת למלא פה חוסרים של עשרה ימי שישי רצופים מוחמצים בבתי קפה.

"כל המאפים המתוקים נגמרו", מבשרת לי המלצרית, "והשוקולטה גם". למראה המבט המאשים בעיניי היא נמלטת בזריזות, וטיקה מתכווצת מעט בכסאה. מלצר אחר מגיע קצת אחר כך, ומסביר שהתפריט בכלל חדש והשוקולטה עדיין לא מוגשת בבית הקפה. המאפים המתוקים, לעומת זאת, אכן היו ואזלו. "בשעה אחת ביום שישי?" אני לוחמת כלביאה, "זה עדיין בוקר!". טיקה משלחת את המלצר לנסות לאתר פירורים, ואני בוהה בשאר התפריט בחוסר אמון ובתחושת זעם מתעצמת. המלצר האמיץ חוזר ובידו צלחת עם שני מיני-דיינישים במילוי שוקולד. "זה לבינתיים", הוא אומר, "כי אני מבין שאתן ממש צריכות שוקולד". מסתבר שכל מאפי השמרים המתוקים בגודל רגיל אזלו, אבל אלה המינייטוריים עדיין במלאי, אז התרציתי והואלתי להתפשר על צלחת מיניי מיני-מאפה. וגם מנה ראשונה הזמנו, בשביל הבריאות: קרואסון סנט-מור.

נשימתי חוזרת לסדרה לאיטה, ואני שמה לב שטיקה נראית דאוגה משהו. טיקה, אחותי הקטנה, אך זה חזרה משהות ממושכת מהודו, ועדיין מנסה להסתגל מחדש לתזזיתיות של העיר שלנו. בינתיים היא מתאכסנת בביתי ומתחקה אחר הרגלי התזונה יוצאי הדופן שלי, לטענתה.

האוכל שלנו מגיע: הקרואסון טרי וניכר בו שעשו אותו בלי קיצורי דרך, עם כמות החמאה הראוייה וכל הקיפולים הדרושים. המילוי שלו, גבינת סנט-מור וחרדל, חביב מאוד.
עם הקפה, ניגשנו לעיקריות: שני מאפונים מלוחים שהמלצר צירף לחבורת המתוקים שלנו ביוזמה אישית אך ברוכה - בצק פריך מלוח במילוי גבינה בולגרית וצנוברים. כמו בקרואסון, הבצק הפריך המצויין נישל את המילוי מאור הזרקורים, וכך סלחתי למילוי על היותו טיפונת מלוח מדי. על בריושון החמאה התענגתי ללא מתום, ועל שני המאפים הבאים טיקה ואני היינו חלוקות: אני אהבתי יותר את רול הפיסטוק הקטן, היא את רולון השוקולד.

"תגידי", סחה לי טיקה, "בהודו היה נראה לי שכל היום מתבשלים אצלך פרוייקטים מתוקים במטבח, אבל מאז שהגעתי הכיור עומד ריק ומצוחצח. לא בשביל זה התנחלתי אצלך בבית!". צודקת, הילדה. החורף היא מין תקופה מתה אצלי, בה יצר הבישול והאפייה נמוג ואני נכנסת לתרדמת דוּבִּית. במסעדות ובבתי קפה אני יושבת אמנם כבשכבר הימים, וכבר הצטברו אצלי שלל תגליות חדשות, אבל בחורף הזה הסתבר לי שהתרדמת העונתית שלי כוללת גם כתיבה. כנראה שהחורף מדכא אצלי כל פעילות יצירתית באשר היא, שזה קצת מוזר עבור בחורה המכריזה בכל הזדמנות שחורף הוא העונה האהובה עליה בשנה.

אני בברור לא במלוא חושיי אם כמעט סיימתי ועדיין לא תיארתי את רוח המקום - מהסוג החביב עלי לקפה של בוקר (וכן, אחת ביום שישי זה עדיין בוקר, גם כשבארבע כבר חושך): בפנים כיסאות עץ וקצת כורסאות, דלפק עם מאפים בטסים בטעם של פעם ובר קטנטן. בחוץ דק עץ, קצת ירוק מסביב וכיסאות אירופאים מעוגלים. קטן וחמים.

לאחר אתנחתת יום השישי עתירת החמאה הזו, קמנו - טיקה והדוב - כשהאחרון נחוש להילחם בשרעפי שנת החורף שלו (נראה אם יצליח). בינתיים, חברים יקרים שלי, עזרו נא לטיקה להעיר את הדוב: אם אתם חולפים בקפה לו, אנא בדקו אם מכונת השוקולטה כבר הגיעה, ותעדכנו. חן חן.

חשבון: 54 שקלים לכריך קרואסון, 4 מאפים קטנים (ועוד 3 על הבית) וקפה.

עם שוך מהומת המרקים, נותר לי להשלים חוב קודם - המילויים של פרליני השוקולד. כדי להכין את ציפוי הפרלין צריך להשתלט על הטכניקה, אבל זו טכניקה ותו לא. המילוי, לעומת זאת, הוא החגיגה האמיתית: כל מה שעולה בדעתכם יכול להיכנס לפה. מתוק, מלוח, חמוץ, חריף, מר, חלק וקרמי או מתפצפץ בפה - אפשר לשחק בשילובים של טעמים שונים ומרקמים שונים. השמים הם הגבול, צריך רק להסתכל במקרר בעיניים חדשות, ולנסות.

לאחר שסיימתי להכין את כל הגנאשים למילויים, נזכרתי שיש לי בבית אבקת תה ירוק שאף פעם לא נגעתי בה. אצתי לחנות להצטייד בתבנית פרלינים נוספת וחזרתי להכין את המילוי האחרון. כשבסיר שלי היה נוזל ירוק ומבעבע, הרגשתי כמכשפה רוקחת שיקויים. כשטעמתי את התוצאה כמעט נחנקתי - הטעם היה של שיקוי דוחה במיוחד. כיוון שאני לא מחובבי התה לסוגיו, חשבתי לעצמי: מה אני יודעת אם זה הטעם החוקי של התה הירוק הזה, או איזה וריאציה דוחה? כך הגיע המילוי החביב אל פרליני הפרמידה, היפים ביותר. ומה אתם יודעים, הם יצאו מגעילים של ממש (ולמרות זאת יש איש אחד שטוען עד היום שהם היו הטעימים ביותר).

שאר המילויים התקבלו בהתלהבות, ובראשם מרנג הלימון, שהיה האהוד ביותר, ומייד אחריו זה עם הוודקה והצ'ילי, שאני אהבתי הכי. אז אלה הרקיחות שאני רקחתי, ואתם מוזמנים לנסות אותם, אבל הכיף האמיתי הוא להמציא לבד מה שמתחשק.

את הגנאשים למילוי אפשר להכין מראש ולשמור במקפיא או במקרר. אני מכינה ושומרת בשקי הזילוף, מוכנים לעבודה. מספר שעות לפני השימוש - בקיץ פחות - יש להוציא את המילויים מחוץ לקרור, כדי שיגיעו לגמישות הנוחה לזילוף.

גנאשים למילוי פרלינים

שוקולד תפוז
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
3 כפות פריגת תפוזים קפוא

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את מחית התפוזים, מערבבים היטב ומצננים.

מרנג לימון
300 גרם שוקולד לבן
50 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית תמצית לימון טבעית (של Bakto Flavors או Nielsen Messey, למשל)
1 מקל וניל או ½ כפית משחת וניל או 1 כפית תמצית וניל טבעית
זסט מלימון אחד
30 גרם פייטה פלוטן (פיסות ופל פריך, להשיג בחנויות המתמחות. ניתן להחליף בקורנפלקס).

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת, תמצית הלימון והוניל לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את זסט הלימון ומערבבים היטב. מוסיפים את הפייטה, מערבבים ומצננים.

שוקולד קפה
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה
150 מ"ל שמנת מתוקה
2 כפות אבקת קפה משובח מגורען

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת וקפה לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד, וודקה וצ'ילי
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 צ'ילי
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד חלב
50 גרם חמאה רכה
3 כפות וודקה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
קוצצים את הצי'ילי היטב. מביאים שמנת וצ'ילי לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את הוודקה, מערבבים היטב ומצננים.

שוקו בננה
150 מ"ל שמנת
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
45 גרם חמאה רכה
מחית מ-½ בננה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את מחית הבננה, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד ג'ינג'ר
150 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית ג'ינג'ר טחון
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
50 גרם חמאה רכה
מעט ג'ינג'ר מסוכר מגורר

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת וג'ינג'ר טחון לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מגררים פנימה את הג'ינג'ר המסוכר, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד מנטה
150 מ"ל שמנת מתוקה
צרור עלי מנטה
150 גרם שוקולד מריר
100 שוקולד חלב
40 גרם חמאה רכה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת ואת צרור עלי המנטה לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות. סוחטים את עלי המנטה היטב אל השמנת, למיצוי כל הטעמים, ומסלקים את העלים (מסננים את השמנת אם נותרו עלים).
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד שרי
150 מ"ל שמנת
200 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר
50 גרם חמאה רכה
3 כפות שרי הרינג (או ליקר דובדבנים משובח אחר)

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום. קוצצים פנימה את החמאה.
מביאים שמנת לרתיחה, מסירים מהאש ומשהים לשתי דקות.
שופכים שליש מהשמנת לקערת השוקולד והחמאה ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מוסיפים את הליקר, מערבבים היטב ומצננים.

שוקולד קרמל
150 גרם שוקולד מריר
100 שוקולד חלב
100 גרם סוכר
3 כפות מים
150 מ"ל שמנת
40 גרם חמאה רכה
½ כפית מלח

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום.
מניחים את הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה והמלח, ומערבבים היטב. מניחים את התערובת לצינון למספר דקות.
שופכים שליש מהתערובת למרכז קערת השוקולד ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

נוגט
את המתכון למילוי הזה מצאתי במאמר בפורום שוקולד של תפוז.
150 גרם גלוקוז (להשיג בחנויות המתמחות)
70 גרם סוכר
3 כפות מים
200 מ"ל שמנת
40 גרם חמאה רכה
2 כפות פרלינה (מחית אגוזי לוז - להשיג בחנויות המתמחות).

מניחים את הגלוקוז, הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה, ומערבבים היטב. מניחים לצינון ל-10 דקות, מוסיפים את הפרלינה ומערבבים היטב.

תה ירוק
לאחר תחקור אוהבי התה הירוק, אני חושבת שהבעיה במילוי היתה פשוט עודף אבקת תה ירוק. לכן במתכון להלן חילקתי את כמות האבקה בארבע. נסיינים אמיצים מוזמנים להכין ולחזור עם רשמים.
200 גרם שוקולד לבן
½ כף אבקת תה ירוק (מאצ'ה)
200 מ"ל שמנת
150 גרם גלוקוז (להשיג בחנויות המתמחות)
70 גרם סוכר
2 כפות מים
40 גרם חמאה רכה

קוצצים את השוקולד ומניחים בקערה גדולה וחסינת חום.
מניחים את הגלוקוז, הסוכר והמים בסיר עם תחתית כבדה ומחממים לקרמל ענברי (לא מערבבים).
במקביל, מביאים לרתיחה שמנת ואבקת תה ירוק. כשהקרמל מגיע לצבע ענבר, שופכים את השמנת בזרם דק פנימה תוך ערבוב עם כף עץ. מוסיפים גם את החמאה, ומערבבים היטב. מניחים לצינון ל-5 דקות.
שופכים שליש מהתערובת למרכז קערת השוקולד ומערבבים היטב. שופכים חצי מהכמות שנותרה, מערבבים. שופכים את השארית, מערבבים היטב ומצננים.

נדלקתם על ניסויים בגנאשים אבל אין לכם כוח להסתבך עם פרלינים? כל אחד מהגנאשים למעלה הוא למעשה מתכון לטראפלס - פשוט מצננים את התערובת, קורצים כדורים ומגלגלים בקקאו או באבקת סוכר.
חוץ מזה, בדיוק השבוע נתקלתי במוצר חדש: קונכיות פרלינים ריקות של חברת ולרונה. קונים, ממלאים בגנאש האהוב עליכם והרי לכם פרלינים לתפארת.

שניה לפני חצות, הנה רשימת המרקים שהשתתפו בפרוייקט בוחשים בקלחת. התרגשתי לראות שכל כך הרבה בלוגרים השתתפו. הכרתי בלוגים חדשים - של אוכל וגם לא. נהנתי מכל רגע. תודה לאלה שהשתתפו, תודה גם לאלה שקראו וסיפרו על הפרוייקט.

אז היו הרבה מאוד מרקים וגם ביקורת מסעדות אחת:

בלוגי אוכל

מתכונים
מרק בטטות וג'ינג'ר של אדוה בבלוג חיים דלי שומן
מרק גמבולי של רחלי בבלוג פשוט מבשלת
מרק ירקות אדמתי של פיינשמקר בבלוג היה טעים?
מרק קרם עגבניות שרי קטיפתי בבלוג של יעל ישראל
מרק תפוחי אדמה של מאיה בבלוג בצק אלים
מרק אדום של מונא בבלוג תופינים

ביקורת מסעדות
על המרקיה בירושלים, יעל מוריס בלא סוגרת ת'פה

בלוגים בנושאים אחרים וגם כאלה שכותבים על אוכל לפעמים

מתכונים
מרק בטטה חורפי של שוקי גלילי בבלוג שידורי ניסיון
מרק דלעת ותירס עם פירה פלפל אדום של סאם אדאמס בבלוג בלוגלובלי
מרק חצילים ולבנה של מעיין נדיר בבלוג יש דברים שרציתי לומר
מרק חרירה של אורית ואסף בבלוג הקואופרטיב
מרק ירקות עם גריסים (1) של nogly121 בבלוג חרוזים
מרק ירקות עם גריסים (2) של אחי דקר בבלוג של אח"י דקר
מרק כרישה ובצלים של חני של הים בבלוג האי של חני
מרק כתום (1) של simplicity בבלוג בפשטות
מרק כתום (2) של CrazyVet בבלוג כי וטרינר חייב להיות משוגע
מרק מתנפלים של נתאי בבלוג הרהורים של אבא
מרק עגבניות חם של efyska בבלוג משפחה ישראלית נחתה בהולנד
מרק עוף (1) של אתון עיוורת בבלוג שחרור שוטף
מרק עוף (2) של חלי גולדנברג בבלוג תקריב
מרק ענני אפונה של Sophie בבלוג Life is a mishmish
מרק צ'ורבה של חיה b בבלוג מצב אסימפטוטי
מרק קפוצ'ינו דלעת וערמונים של קתרינה בבלוג כתיבה תמה
מרק שועית, עגבניות ובשר מעושן של גדי שמשון בבלוג ערס פואטי
מרק שקדים קר של רפרם חדד בבלוג עוד מתלבט

עוד הצטרפו

הנושא החם בישראבלוג
מרקים במטעמים

השתדלנו מאוד לאסוף את כל המרקים, אבל אם החמצנו מישהו - אנא שלחו מייל ונעדכן במהרה.

בתמונה, מלמעלה למטה ומימין לשמאל: מרק תפוחי אדמה של בצק אלים, מרק כתום של בפשטות, מרק קרם עגבניות שרי קטיפתי של יעל ישראל, מרק אדום של תופינים, מרק כתום של כי וטרינר חייב להיות משוגע, מרק חצילים ולבנה של יש דברים שרציתי לומר, מרק גמבולי של פשוט מבשלת, מרק מהמרקיה בירושלים מהביקור של לא סוגרת ת'פה, מרק בטטה חורפי של שידורי ניסיון, מרק מולוחיה של ביגל ממטעמים ומרק שועית, עגבניות ובשר מעושן של ערס פואטי.

כמו לפי הזמנה, הגיע מזג האויר הדרוש למרק. נראה שעשינו לגשם זימון.
את המרק הזה היה מכין אבי ללילות שבת גשומים וקרים: סמיך, מלא הפתעות ומתהדר במוצא רוסי, המרק הזה אוהב מזג אויר קר במיוחד. מארצות הקור המרק היגר ארצה יחד עם סבי, ששחזר את הטעם שזכר מילדותו. כמנהגם של מתכונים משפחתיים מוצלחים, כל אחד מילדיו של סבי מבשל את המרק בביתו שלו, ובמזג האויר הנוכחי יש סיכוי טוב מאוד שמרק אדום יוגש בליל שבת הקרוב בכל הבתים של משפחתי הענפה.

יש בו אוסף של חומרים שנראים מוזר ביחד, אבל משתלבים באופן נהדר ומפתיע. אין לו טעם של מרק עגבניות, גם לא של מרק כרוב. אם תמהתם מה עושים שם התפוחים, סבא שלי מספר שבילדותו לא תמיד היה אפשר להשיג לימון, והתפוחים החמוצים נועדו לספק את החמיצות הדרושה. היום התפוחים הם כבר חלק בלתי נפרד מהמרק הזה.

השם שלו ניתן לו על פי צבעו, כמתבקש. סבא שלי מכין אותו עם קצת סלק, והוא אומר שבלעדיו אין לו את הגוון האדום העמוק הרצוי. הוא צודק, כמובן, כפי שניתן לראות בתמונה, אבל אבא שלי הוריד את הסלק מהמרק, ואני, שלא יכולה לסבול סלק כהוא זה, לא אהיה זו שאחזיר אותו.

מצחיק, אני חושבת שזה המתכון הראשון אצלי שהוא לא קינוח, אבל לא באמת חשבתם שאוותר על הסוכר באוכל שלי, נכון?!

[הבהרה למי שנבהל מהמתיקות: המרק לא באמת מתוק, הסוכר רק משמש כתבלין לשאר הטעמים].

עד היום לא היו לנו כמויות מדוייקות למתכון הזה. הפעם מדדתי במהלך ההכנה, אבל אנא, התייחסו לכמויות כהמלצה בלבד ותבלו לפי טעמכם.

מרק אדום

חומרים לסיר ענק של מרק

כף שמן
בצל גדול
ראש כרוב גדול
5 גזרים גדולים
3 תפוחי גרני סמית
כוס צימוקים
(אופציונלי: חצי סלק)
660 גרם רסק עגבניות
3 ליטר מים
½ כוס מיץ לימון (מיץ מלימון וחצי בערך)
1 כפית מלח
½3 כפות סוכר

הכנה

חותכים את הבצל לקוביות ואת הכרוב לרצועות עבות. גוררים את הגזר בפומפיה גסה.
מטגנים את קוביות הבצל. מוסיפים את רצועות הכרוב, מטגנים עד השחמה - ההשחמה חשובה לטעם במרק.
מוסיפים את הגזר וממשיכים להשחים עוד מספר דקות, נזהרים שהכרוב לא יישרף.

פורסים את תפוחי העץ לפלחים דקים.
מוסיפים את התפוחים, הצימוקים, (הסלק,) רסק העגבניות והמים.
מתבלים בלימון, מלח וסוכר.
מבשלים קצת פחות משעה, מתקנים טעמים בסוף.

אם תהיתם, את הקערות היפהפיות שבצילומים מצאתי בסטודיו מד והתאהבתי מייד: הן ממש נראות כמו סוודר חם למרק.

הגשם מתחזק פה בחוץ, אז אני הולכת לקחת צלחת מרק אדום ולחכות לעוד מרקים מהבלוגים המשתתפים. צפו מחר לספר מרקים חורפי.

יום הולדת של חברה הוא הזדמנות נהדרת למתנה אכילה. עוד לפני שמסה החליטו לצ'פר את פּוֹלָה בקופסת פרלינים, תקפה אותי הקדחת להכין פרלינים בטעמים שונים לכבוד יום ההולדת. כמובן, זה כל כך הגיוני להכין 6 תבניות פרלינים בבת אחת כניסיון ראשון, ולא להתחיל צנוע - בתבנית אחת, למשל. או לנסות לטמפרר בפעם הראשונה בבית כשאחד עשר מילויי פרלינים כבר מוכנים ומחכים לשימוש. בקיצור - עוד אחד מהמבצעים האלה שבאמצע אני תוהה איך הכנסתי את עצמי לצרה הזו, איך מסיימים את זה הכי מהר שאפשר ולמה לעזאזל כל הבית מרוח בשוקולד.

על רגע אחד אני מתרפקת במיוחד, כשהמדחום המשוכלל שלי ציווח ללא היכר "your food is almost ready! Your food is almost ready!", והייתי בדיוק עסוקה בדפיקת התבניות הארורות בשיש כדי להילחם בבּוּעִיוֹת המרושעות, תוך תמרוני רגליים במטבח במאבק לגרש את כלבתי האופורטיוניסטית, מלאת המרץ, שניסתה בנחישות ללקק את השוקולד מהרצפה.

לכן, בארבע בבוקר, כשהפרלינים הפרימדונות החליקו החוצה מהתבניות באלגנטיות, הרגשתי כזו גאווה - מושלמים כאלה! וזה שיש להם נקודות לבנבנות-צהבהבות של אבעבועות רוח על כל גופן, מה אכפת לי? נקודות זה רטרו, ורטרו זה אִין.

לכתוב על סאגת ההכנה יהיה ארוך כמו ההכנה עצמה, אז הפעם אתמקד בתהליך הכללי של הכנת הפרלינים, ובפעם הבאה - במילויים השונים. תמצתתי פה את תהליך העבודה כדי שאפשר יהיה לראות את התמונה הכוללת, ואילו הפרטים וההסברים העמוקים נמצאים בקישורים. ועכשיו - לעבודה!

פרליני שוקולד

ציוד
מדחום (במקרה זה עדיף מהזן הלא מצפצף, למען שפיות הדעת).
פלטה חשמלית או מקור חום נמוך אחר
קערת נרוסטה גדולה (אפילו ענקית) ועמידה בחום - להשיג באייס / הום סנטר / איקאה / חנויות מתמחות
כף עץ או מרית עמידה בחום
תבניות פרלינים מפּוֹלִיקָרְבּוֹנַט (להשיג בחנויות המתמחות, כדאי להשוות מחירים כי יש הבדלים משמעותיים)
שתי ספטולות, או ספטולה וקלף ממתכת
משטח עבודה נקי ויבש שאפשר ללכלך - שיש או פלטת עץ גדולה

חומרים
שוקולד קוורטור, כ-300 גרם לתבנית - אני השתמשתי בקליבו 70% מוצקי קקאו (כן, בחנויות המתמחות)
מילויים לפרלינים מוכנים בשקי זילוף
מיקריו (חמאת קקאו מטומפררת)- אופציונלי

האויבים
מים
בּוּעִיוֹת
שוקולד לא מטומפרר
(אופציונלי: כלב שמנסה ללקק שוקולד)

הכנה

מטמפררים את השוקולד בקערה הגדולה (עושים טסט לפני תחילת העבודה).
שופכים את השוקולד המטומפרר למילוי השקעים בתבנית, הופכים את התבנית מעל קערת השוקולד לזליגת כל עודפי השוקולד, מיישרים עם ספטולה (נוצר מעטה שוקולד בשקעים), דופקים את התבנית בחוזקה על השיש לפיצוץ בּוּעִיוֹת ומניחים את התבנית לייצוב בטמפרטורת החדר (בקיץ - עם מזגן חזק בלבד!). חוזרים על שלב זה עם שאר התבניות.
מזלפים פנימה את המילויים עד ¾ הגובה, מניחים לייצוב בטמפרטורת החדר.
מטמפררים שוב את השוקולד (עושים טסט לפני תחילת העבודה)
שוב שופכים את השוקולד המטומפרר לשקעים לסגירת הפרלינים. מיישרים עם ספטולה ומנקים איתה את עודפי השוקולד. חוזרים על שלב זה עם שאר התבניות.
מניחים להתייצבות בטמפרטורת החדר.
מעבירים ל-10 דקות במקפיא.
מוציאים תבנית תבנית, הופכים אותה ודופקים קלות כדי להוציא את הפרלינים.
מאכסנים בקופסא אטומה במקום קריר ויבש (לא במקרר!).

נכון שזה פשוט?
את טמפרור השוקולד עשיתי עם מיקריו, שהיא חמאת קקאו מטומפררת האמורה להפוך את מלאכת הטמפרור לקלה במיוחד. יש לי תחושה שהנקודות על הפרלינים הם חמאת קקאו שלא נטמעה היטב בשוקולד, ובפעם הבאה נראה לי שאנסה את שיטת ההזרעה. עוד על שיטות טמפרור שונות כאן.

יש לי תחושה משונה שהפעם לא ממש עשיתי חשק ללכת בעקבותיי ולנסות את הרפתקת הפרלינים במטבח שלכם. אז נכון שהיה קצת מייגע להכין 6 תבניות פרלינים; למרות הכל, למישהו אהוב במיוחד, תבנית יחידה המניבה קופסה מפוארת של פרלינים שנעשו ביד אוהבת היא מתנה מיוחדת ומרגשת. ואפילו שנשבעתי שלא אתקרב להכנת פרלינים לפחות שנה תמימה, כבר עכשיו, רק ימים ספורים אחרי לאחר המבצע, כבר מדגדג לי בידים.

לא לשכוח: בשלישי הקרוב בוחשים בקלחת של תופינים ובצק אלים - בלוגי אוכל וגם בלוגים כלליים מפרסמים פוסטים על מרקי חורף, ויום לאחר מכן נפרסם את רשימת כל המרקים שהשתתפו, עם קישורים לפרסומים המקוריים. אני מזכירה למשתתפים לשלוח גם אימייל כדי לוודא שנכניס אתכם.

לאחר הפרוייקט - פרק ב' של סאגת הפרלינים: המילויים.

לפולה יש יומולדת ולרגל המאורע היא פצחה במסע הילולים מתמשך. הידד לבחורות היודעות לחגוג יומולדת כהלכתו! כך התכנסנו פולה, איה ואנוכי לארוחת חג במסה, ומסה היא בהחלט לא מסעדה לסתם יום של חול: היא בין היקרות בארץ ומאלה שמנסות לעקוב אחר כל כללי הטקס, מן הסומלייה המייעץ בבחירת היין ועד מרענן החיך בין המנות.

לפולה זה היה ביקור ראשון והיא הופתעה מתחושת הניכור שיצר העיצוב: המסעדה חשוכה למדי ובתוכה שולחנות לבנים, חלקם עשויים שיש קר. וילונות יורדים מהתקרה ומשמשים חוצצים בין חלקים שונים, עליהם ועל הקירות מוקרנות דמויות שזזות מדי פעם וחוזרות על תזוזותיהן שוב ושוב. אותנו הובילו לשולחן עגול ודי גדול - נדמה לי שהוא יכול להכיל שישיה בקלות - ולידו שלושה מושבים שונים: ספה דו-מושבית לבנה, כיסא בעל משען גבוה להפליא וכורסא עמוקה. כשביקשנו לעבור לשולחן ההולם קצת יותר את מספר הסועדות, נענינו שזה השולחן היחיד המתאים לשלושה במסעדה. איה בחרה בספה, פולה ישבה באמצע בכיסא היומולדת עם המשען הגבוה ואני ישבתי לי בקדמת הכורסא - אם הייתי נשענת אחורה לא הייתי שומעת מילה מהשיחה. כל העניין הזכיר לנו משום מה את עליסה בארץ הפלאות (אסוציאציה שנראתה הגיונית להפליא באותו רגע וקשה במקצת לנימוק ברגע זה). קרבנו את הכיסאות קרוב קרוב כמיטב יכולתנו, ובחרנו את המנות לארוחה שלנו.

פולה נהנתה מקוקטייל בשם "אגוורו שמפיין" המורכב מליקר אגוורו (ליקר על בסיס טקילה), שמפניה, מיץ ליים וסיידר, ואיה ואני חלקנו בקבוק מרלו של יקב מישר. עם המשקאות נשנשנו את הלחם: שלושה מקלות פוקאצ'ה - הפוקאצ'ה של רפאל המוגשת בפתיחה טובה יותר - וגם פרוסות לחם מלא שלא היה במיטבו וחלוֹנֶת שבת טעימה מאוד.

מהראשונות שלנו היינו מרוצות מאוד: פולה, עם מח העצם שלה שהוגש על תבשיל קדרה, ואיה ואני, שחלקנו רביולי שרימפס וחלמון - את החלמון בקושי הרגשנו אבל אהבנו מאוד גם כך - ושרימפס על קדאיף ממולא בגבינת עיזים וחצילים, כמעט קינוח עם שרימפס.

אחרי מרענן החיך המובטח (גרניטה מלון, כמדומני. חוששתני שהייתי מרוכזת מדי בצילומו שכמעט לא הספקתי לטעום ממנו), הסתערנו על העיקריות: איה ליקקה פילה בקר עם ציר בלסמי וערמונים והכריזה שהבשר נימוח בצורה מדהימה. פולה התייחדה עם מנה מהמיוחדים של הערב - סטייק אנטריקוט מפר אנגוס שחור, שהוא בשר איכותי במיוחד ושומני יותר מהרגיל. אני השלמתי חוסרים עם לחי עגל (או, ליתר דיוק, לחיים) עם בצל ממולא בבטטה ותבלינים - מנה שהבטחתי לעצמי שאזמין בביקור קודם לאחר שטעמתי ממי שהשכיל להזמין אותה אז (איה, כמובן). מרוצוּת שכזו בשולחן כל כך ביקורתי לא שררה מזמן במחוזותנו.

לא היה לי כלל אכפת מה ניקח לקינוח כל עוד זה יהיה מעדן השוקולדים הפלאי שזכרתי מביקור קודם: שלושה גושים של גנאשים - מריר, חלב ולבן - מעל רוטב חם ונפלא, שילוב של חום וקור שיוצרים מרקם קרמי מהמם. פולה בחרה את הקינוח השני - ברולה אגסים: שכבה דקה יחסית של קרם הברולה וסוכר צרוב דליל מאוד, כדור גלידה מעל, שלוש סופגניות קטנטנות ועוגיית טוויל קינמונית. שילוב של כל הטעמים והמרקמים היה מעניין ביותר, אבל הסופגניונות הסתיימו בטעימה הראשונה, ושאר המנה היתה כבר פחות מרגשת, בוודאי פחות מזו הראשונה.

כשהרשיתי לעצמי להתרווח לאחור בכורסא, כמעט שקעתי בנמנום. ביקור בחדר השירותים עורר אותי קמעא: כיור רחיצת הידים מעוצב כברזייה והברזים פונים זה לזה, כך שזכיתי בזרם נמרץ של מים קרים מהגברת שבדיוק שטפה את ידיה איתי (לא החזרתי, אני לא נקמנית).

החשבון היה תפוח כמצופה, אבל התלוותה אליו תשורה חביבה: פולה, ילדת היומולדת, קיבלה מהמסעדה קופסת פרלינים עם לוגו תואם. מהפרלינים עצמם היא לא התלהבה, אבל הרעיון מתוק. קופסת פרלינים כמתנה… הממ, קונספט מעניין. זה לא מנע מפולה להכריז כי לא תחזור למסעדה בשל העיצוב המנוכר. אני כנראה אחזור למרות העיצוב ובגלל האוכל הנפלא, אם כי כנראה שלא בשלישייה.

חשבון: 851 שקלים עבור שלוש ראשונות, שלוש עיקריות, שני קינוחים, קוקטייל, בקבוק יין ושלושה משקאות חמים.

תופינים בשיתוף פעולה עם בצק אלים מזמינים בלוגי אוכל להשתתף בפרוייקט כתיבה משותפת בנושא מרקי חורף.

יש לכם בלוג אוכל? אתם מוזמנים לפרסם פוסט על מרק מעניין וחורפי ביום שלישי, 20 בנובמבר 2007, ולשלוח פינגבאק בפרסום הפוסט לתופינים או לבצק אלים. יום לאחר מכן נפרסם בבלוגים אלה את רשימת כל הפוסטים המשתתפים בפרוייקט, עם קישורים לבלוגים המקוריים.

יש לכם בלוג שלא בנושא אוכל? אתם מוזמנים להשתתף גם!

ולמה כל המהומה?
כי אני בטוחה שיש עוד בלוגי אוכל מוצלחים בעברית שאני לא מכירה ואשמח להעשיר את רשימת הקריאה שלי, וגם כי כל עולם בלוגי האוכל עדיין בחיתוליו בארץ, כך שהרבה חובבי אוכל פה עדיין לא מכירים את הקונספט. הכי חשוב - זה פשוט נראה לי כיף.

לאחר שהעלתי את הרעיון בפני מאיה מבצק אלים, היא הכירה לי את Sugar High Fridays, פרוייקט הכתיבה המשותפת של בלוגי אוכל בינלאומיים, המתפרסם בשישי האחרון בכל חודש. אצלנו זה בינתיים אירוע חד פעמי, אבל אם יצליח, אולי יתפתח. אחרי הכל יש כבר לוגו יפהפה שציירה מאיה, אצלי הפויקה הביתי ניאות לדגמן קלחת וחבל לבזבז את כל ההפקה על עניין חד פעמי, לא?!

קוראיי הקבועים וגם המזדמנים - אשמח לעזרתכם בהפצת השמועה על הפרוייקט.
אני מקווה לגלות בלוגים חדשים, ומחכה בסקרנות ל-20 בחודש…

עדכון: יש הרבה הצבעות על הפרוייקט ומשום מה לא כולן נכנסו כטראקבקים אצלנו. למשתתפים, אנא שלחו אלינו גם אימייל עם לינק לפוסט המרק שלכם כדי לוודא שלא נחמיץ את הפוסט שלכם.

כשחיפשנו אכסניה הולמת למפגש החודשי העליז של החבורה הקטנה שלנו, לחשו באזננו שפסטה מיאה מארה ביהודה הלוי היא הדבר האמיתי, עם אוכל טעים וסועדים דוברי איטלקית. לא הייתי זקוקה לשכנועים רבים - את פסטה מיאה המתוקה שברחוב ווילסון אני זוכרת לטוב, ופתאום לא הבנתי איך קרה ששנים לא ביקרתי בה. מסתבר שהיא ילדה שלוחה המתמחה בשילובי פסטה עם דגים ופירות ים, כאשר זו המקורית נשארה אחראית על המנות הבשריות.

כשהגעתי למסעדה חיכו שם כבר רון ודורי, דייקנים שכמותם, ואני גיליתי שאני מזהה את המיקום: המסעדה ממוקמת על חורבות מספר איטלקיות קודמות - פסטה נובה המצויינת, שהייתה למעשה לבוש חדש לפסטרייה, מצויינת גם היא. לפי הריקנות ששררה במסעדה במוצאי שבת - לרוב ערב עמוס בעיר, כידוע - המצב לא מזהיר גם בגלגול הנוכחי.

העיצוב דווקא השתנה, והוא מתוק מאוד ומזמין מאוד: בפנים טפט זהוב, מושבי עץ ותאורה עמומה אך לא מדי. גם בחוץ נעים מאוד לשבת, ובסה"כ יש לפסטה מיאה מראה של מסעדה שהייתי מאושרת להיתקל בה באיטליה (וגם פה, כמובן). התפריט מתנהל כמו בסניף המקורי: יש מבחר קבוע של ראשונות ועיקריות, אבל המציאות מסתתרות בהיצע היומי של הרטבים. את הרוטב משדכים לפסטה המתאימה לו, תוך התייעצות עם המלצרים.

צָלַה הצטרפה אלינו סוף סוף, לאחר חיפושי חניה מפרכים, אז התחלנו במלאכת האכילה - חלקנו שלוש מנות ראשונות: ארנצ'יני, מנה איטלקית קלאסית של כדורי ריזוטו מטוגנים וממולאים בגבינת מוצרלה חמה, שלא היו במקרה זה הרבה מעבר לכדורי אורז מטוגנים - טעמתי טובים מהם. גם מהמנה הבאה לא התפעלתי מאוד: פיור די זוקיני, שהם פרחי קישואים ממולאים בגבינת ריקוטה ועיזים עם מעט פסטו. גם הם היו מטוגנים ועם ציפוי פריך, ולא מלוחים דיים בעיניי. המנה הבאה היתה הטובה ביותר בסבב זה: שרימפס ברוטב מרטיני שהיו חמודים מאוד והגיעו בלווית סלט ירוק סטדרטי אך טעים. עם האוכל לגמנו בקבוק שרדונה של פלטר (2006).

העיקריות היוו שיפור רציני: דורי בחר ב"ג'ובאני מארה" - רוטב עגבניות עם שרימפס, קלמרי, מולים ובמקור גם עם סרטנים שדורי החליט להשמיט כדי לא להסתבך עם הפיצוח. צָלַה לקחה אליו אוליו עם ארטישוק ירושלמי ופטריות פורטובלו - צָלַה ואני חשבנו שזו היתה המנה המנצחת מבין הארבע, אם כי רון חלק עלינו בשל סלידתו מפורטובלו. הוא עצמו בחר ב"מורטי", שהוא אליו אוליו עם שרימפס, קונפי זיתים ועגבניות שרי. רק אני התפרעתי עם מנה שמנתית בשם "אובריאקונה" - רוטב רוזה עם וודקה ופירות ים. שמחתי לגלות שהרוטב הגיע בכמות הנכונה - לא מרק בו שוחה הפסטה, אלא בדיוק כדי לעטוף את הפסטה בטעם לא קמצני. הוודקה היתה רק רמוזה, אבל עם התקדמות האכילה כבר לא הייתי בטוחה שצָלַה זכתה במנה המנצחת. אמנם פירות הים היו, כמדומני, מהקפאה ולא טריים ממש, אך עשויים כהלכה.

התפוסה במסעדה לא השתנתה לאורך הארוחה - שולחן אחד נוסף מלבדנו, כל פעם מאוייש על ידי זוג אחר. אנחנו, מצדנו, הרעשנו כמו 5 שולחנות, כך שלא ממש הרגשנו בחסרון הסועדים מסביב, למרות שלא הייתי מתנגדת לאיטלקים שהובטחו לי (הלחשן הכוזבני זכה היום למספר נחירות בוז).

בחירת הקינוח עוררה אצלנו דיונים סוערים: צָלַה עדיין לא נגמלה מסלידת השוקולד, וכך ניסינו השלושה הנותרים להסכים על קינוח שוקולדי מן המבחר המפתה. לבסוף התאחדנו בהזמנת "סלמה די צ'וקולטה" - שוקולד מרוכז עם קליפות הדרים ומעט פיצוחים, שאהבתי מאוד. אליו הוספנו גם קינוח חף משוקולד, הטירמיסו הקלאסי, שהוגש במראה ביתי ולא מוקפד, אבל אוורירי וטעמו משובח.

כשהתפרקה לה החבורה, שקעתי אני בהרהורים על מדוע בעצם לא שמעתי דבר על המקום הזה, שפתוח כבר יותר משנה. אמת, לא יצאתי מגדרי מרמת האוכל אבל הוא ברובו טעים, הפסטה עצמה משובחת ממש, ובסה"כ האוכל לא נופל מהאוכל באיטלקיות אחרות בעיר (ולעתים אף עולה על הממוצע). העיצוב של המקום מתוק ומזמין ואם היה מלא באנשים המקום היה ממש מציאה. האם יתכן שרק בגלל חוסר ביחצנות המסעדה הזו אלמונית לגמרי? או שמא זה המיקום המקולל? לי עצמי הביקור עשה בעיקר חשק לבדוק מה שלומו של המקור הווילסוני.

חשבון: 523 שקלים ל-3 ראשונות, 4 עיקריות, 2 קינוחים, בקבוק יין ושלושה אספרסו.